כשחזרו לירח האפל, לבה של ניקול דהר ברגשות סותרים. היא הייתה עכשיו הלונה שלהם, מנהיגת הלהקה, אבל זיכרונות מעברה כעבד שידרו לה תחושה שאינה ראויה לתפקיד כזה. עם זאת, היא העמידה פנים אמיצות, נחושה להסתיר את פחדה וחוסר ביטחונה מאחרים. כשנכנסו לשטח הלהקה, ניקול לא יכלה שלא לחוש גל של עצבנות. ליאם אחז בה קרוב, והציע תמיכה שקטה כשעשו את דרכם אל מגוריה הקודמים. ליאם חש באי נוחותה וכרך זרוע מגוננת סביב כתפי