כשמריסול סוף סוף רצה בחזרה לחדרה, הדלת נטרקת מאחוריה לפני שהיא קורסת כנגדה, ליבה הולם בחוזקה בחזהּ כשמערבולת של רגשות מאיימת להציף אותה. היא לוקחת כמה נשימות עמוקות בניסיון לייצב את האיבר התזזיתי, כשידה על חזהּ, אך זה לא עוזר להרגיע את הדפיקות האלימות והלא סדירות כנגד כלוב הצלעות שלה. עיניה עצומות בחוזקה כשהיא מתפללת ומקווה, בפעם הראשונה בחייה, שהיא רוצה שזה לא יהיה המציאות, זקוקה נואשות לכך שזה י