נשימתה של מיה נעתקה למשמע דבריו, אך היא אילצה את עצמה לשמור על קור רוח. "שייכת לך?" היא הדהדה, ניצוץ מתריס בעיניה. "בפעם האחרונה שבדקתי, אנשים אינם רכוש, מר ולנטינו." מבטו של אלסנדרו נצץ בהנאה, מה שהגביר את כעסה של מיה. "זה אלסנדרו, יקירתי," הוא תיקן בחלקלקות. "ואת יודעת בדיוק למה אני מתכוון. כבר חצינו את גבולות המקצועיות, לא?" מיה בלעה רוק למשמע האזכור, דופק ליבה האיץ לנוכח הזיכרון של זמנם יחד במ