אלסנדרו נאנק, כאב וסחרחורת הציפו אותו כשפקח בכוח את עיניו הכבדות. זמזום וצפצוף בלתי פוסקים של מכונות קיבלו את פניו, כל צליל מגביר את אי הנוחות שלו. הוא מצמץ כמה פעמים, וקלט בהדרגה את סביבתו הסטרילית. הקירות הלבנים היו חדים ולא מזמינים, והמיטה הקטנה שעליה שכב הייתה מוקפת במבוך של מכונות. בקרבת מקום, כמה אחיות ורופאים ניהלו שיחות שקטות עם מתאו. זה גרם לגבותיו של אלסנדרו להיקמט, וחשף את מורת רוחו מהל