מריה נקשה קלות על הדלת, וכעבור רגע פתחה אותה אריה. עיניה היו מושפלות וכתפיה שמוטות. מריה הביטה בה במבט מעורר רחמים ולחשה, "אני מצטערת, יקירה. הייתי חסרת אונים." לבה של אריה כאב, אך ידעה שאיש לא יכול היה להציל אותה מזעמו של בעלה. היא לא השיבה, שפתיה קפוצות בקו דק כשפנתה וחזרה לעבודות הבית שלה. ידיה נעו באופן שיטתי כשפשטה את הסדינים מהמיטה, אצבעותיה רועדות קלות, והחליפה אותם בחדשים. המיטה הייתה חייבת להיות מושלמת, בדיוק כפי שאלסנדרו אהב אותה. מחדר האמבטיה, קול המקלחת הפועלת היה תזכורת מתמדת לנוכחותו. אריה נעה במרץ, מיישרת את הסדינים החדשים ותופחת את הכריות, מנסה לשמור על דעתה ממוקדת במשימה. "הוא במקלחת?" שאלה מריה, קולה בקושי נשמע. אריה הנהנה בלי להרים מבט, תנועותיה מכניות. לפני שמריה הספיקה לומר מילה נוספת, דלת חדר האמבטיה נפתחה בחוזקה ואלסנדרו יצא החוצה, ענן של אדים היתמר סביבו. הוא לבש חלוק מגבת לבן ורך, מהודק בחוזקה במותניו, שיערו הרטוב מסורק לאחור. הוא עצר בפתח, עיניו קרות כשסרקו את מריה בקצרה לפני שהתמקדו באריה, שהמשיכה בעבודתה, לא מתייחסת לבעלה המאפיונר האכזר. אלסנדרו צעד בשקט לעבר חדר הארונות כדי להתכונן לעבודה. מריה חשה גל של אושר כשצפתה בחילופי הדברים הקרים בין הבעל והאישה. נראה היה שהתוכנית שלה מצליחה בצורה מושלמת. אבל אז, אריה הניעה את ראשה כששערה נפל על פניה והפריע לה. כשסרקה את שערה הצידה שלא בכוונה, נחשפו סימני נשיכות אהבה על צווארה וסנטרה, ואפילו על לחיה ליד שפתיה - סימנים שאלסנדרו השאיר כשהעניש אותה בצורה אוהבת. מריה חרקה שיניים בזעם. היא לא הצליחה להבין מדוע, למרות כל מאמציה להסית את אלסנדרו נגד אשתו, הוא עדיין בחר להיות אינטימי איתה. מריה ניסתה הכל כדי לשבור את נישואיהם. היא שלחה דוגמניות סופר חמות ושחקניות מפורסמות לפתות את אלסנדרו, בתקווה שהוא ייפול למלכודות שלהן. אבל אלסנדרו נשאר קר ואדיש לכל החיזורים. בכל לילה אחרי המסיבה, הוא היה חוזר הביתה, לאחר שצילם תמונות עם הנשים המהממות האלה בזרועותיו עבור הפפראצי. אף אחת מהן לא הצליחה למשוך אותו מספיק כדי לגרום לו להישאר איתן ללילה. במקום זאת, אלסנדרו רק רצה שהמסיבה תיגמר כדי שיוכל למהר הביתה לאשתו. מריה צחקה בבוז על המחשבה שאלסנדרו אולי מעדיף לראות את אשתו בוכה מכאב מתחתיו מאשר לשמוע את האישה האחרת צועקת את שמו בהנאה. לא היה לה מושג שאלסנדרו מעולם לא שכב עם אשתו כשהיא בדמעות. למרות הסתייגותה של אריה מאינטימיות, אלסנדרו היה מפתה אותה, ומעניק לה כל כך הרבה הנאה שצעקותיה הפכו לגניחות עונג. עם זאת, השפה הקשה שבה השתמש כדי להסתיר את רגשותיו האמיתיים גרמה לפצעים עמוקים יותר. אבל זו הייתה הדרך שבה הוא תמיד היה, ולמד מגיל צעיר להסתיר את רגשותיו ולגרום לאחרים להתכופף לרצונו. אלסנדרו מעולם לא הרים יד על אריה באלימות, אבל מילותיו היו חדות מספיק כדי לחתוך את נשמתה. כל הערה אכזרית ניתקה חלק מרוחה, ושברה אותה קצת יותר בכל יום. לבה הרך של אריה ותודעתה הרגישה סבלו תחת כובד העינויים הרגשיים הבלתי פוסקים שלו. היא השתכנעה שלבעלה חסר הלב יש הנאה מכאבה, והאמינה שהוא רק דואג לענות אותה ולצפות בה בוכה. בטנה של אריה התהפכה לפתע, והיא חשה גל של בחילה שוטף אותה. כשהיא אוחזת בידה על פיה, היא מעדה במהירות לעבר חדר האמבטיה, צעדיה מיהרים ולא יציבים. מריה חשה שמשהו לא בסדר ועקבה אחריה מקרוב. בתוך חדר האמבטיה, אריה התכופפה, גופה נתקף התכווצויות כשרוקנה את תוכן קיבתה לאסלה. מריה עמדה בפתח, מצחה מקומט כשצפתה במצוקתה של אריה. חשד ניצת בעיניה עם רמז לסלידה שעלה בפיה. אחרי מה שהרגיש כמו נצח, אריה סוף סוף הצליחה לשטוף את פיה ויצאה מחדר האמבטיה, פניה חיוורות ונפולות. היא עשתה ניסיון חלוש לעזוב את החדר, כשהיא מתכוונת להמשיך בעבודות הבוקר שלה. היא הייתה צריכה להגיש ארוחת בוקר על שולחן האוכל לאלסנדרו לפני שהוא יצא, מוכן לעבודה. הוא דרש שהכל יהיה מוכן בזמן. אבל לפני שהספיקה לעזוב את החדר, קולה החד של מריה עצר אותה במקומה. "אוי אלוהים, אריה! את בהריון?" היא קראה, נימת קולה חדורה בהתרגשות מאולצת כשחייכה חיוך מזויף על פניה. אלסנדרו יצא במהירות מחדר הארונות, חולצתו חצי מכופתרת ועניבתו תלויה ברישול סביב צווארו. עיניו נעו לעבר אשתו, הבעתו הייתה תערובת של הלם וחוסר אמון. אריה בלעה רוק בכבדות, ראשה הסתחרר ולבה שקע בפחד כשעיניה התמימות דמויות האיילה נעלו על בעלה המאפיונר השטן. "הו, אלסנדרו," המשיכה מריה, קולה מטפטף חוסר כנות כשהיא הושיטה יד לתפוס את ידו של בנה החורג, מעמידה פנים של שמחה. "אני כל כך שמחה! סוף סוף, אחרי שלוש שנות נישואים, אני הולכת להיות סבתא." "חכי, מה אמרת עכשיו?" עיניו של אלסנדרו הצטמצמו לחריצים דקים, קולו קיבל גוון מסוכן שיכול היה לשלוח צמרמורות לאורך עמוד השדרה של כל אחד. מריה, שחשה בכעסו הגובר, רעדה בפחד ונסוגה באינסטינקט צעד אחד אחורה, והרחיקה קצת את עצמה מבנה החורג. מבטו של אלסנדרו פנה בחדות אל אשתו, אריה, והוא חרק שיניים בחוסר אמון. "אריה בהריון?!" מצחו המקומט שלח צמרמורות לאורך עמוד השדרה של אריה, שטף אותה מיד בזיעה קרה כשהיא קפאה במקום. אלסנדרו צעד צעדים מדודים לעברה, נוכחותו ריחפה מעליה. "האם ייתכן שאת נושאת את ילדי, יקירתי?" קולו של אלסנדרו היה נמוך ועדין, אך מתחת לרכות, אריה יכלה לזהות את האזהרה, את הסערה המתקרבת. הטון העדין לכאורה שלו הכיל יותר אכזריות ממילותיו הקשות ביותר, וסימן שהגיהנום עומד לפרוץ. בלי לחשוב פעמיים, אריה הניעה את ראשה באינסטינקט, פעולה מגננתית כדי להגן על עצמה מפני זעמו של בעלה.