פרק ראשון
מלון חמישה כוכבים, לוס אנג'לס, קליפורניה
הבריכה נצצה תחת כיפת הזכוכית השקופה. מלבד רחש המים העדין, שרר שקט מוחלט; המלון היה מואר ושומם.
אליסה, כפופה כמעט בעירום, התעוררה לפני רגע בכורסה החומה ליד הבריכה, כל גופה כואב. היא התיישבה, הציצה מטה וראתה את כתם הדם על ירכיה הפנימיות. היא בקושי האמינה מה שקרה לה.
מוקדם יותר, ארוסה, חוזה, ביקש ממנה למסור כמה מסמכים למלון שבו הוא עבד. היא זכרה שברגע שנכנסה לחדר, מישהו תקף אותה מאחור וכיסה את פיה במטלית בעלת ריח מוזר. היא איבדה את כוחה ומוחה התרוקן. לאחר מכן, הכל היה מטושטש, כמו חלום ארוטי, שבו היא מוקפת בנשימתו החמה של גבר, כבולה בזרועותיו החזקות, מעוותת סביב גופו, ומשמשת כצעצוע לסיפוק תאוותו. היא הרגישה את עצמה נפתחת אליו, גופה בוער מחום. לאחר מכן הגיע פרץ של כאב כשדחף את עצמו לתוכה בזמן שהיא צעקה.
והגבר הזה, זה שבחלום שלה - זה לא היה חוזה, הארוס שלה.
אבל עכשיו, כשהיא מסתכלת בין ירכיה המוכתמות בדם, גופה רשת של כאבים ופצעים, היא ידעה שזה לא היה חלום.
למה? היא חשבה. היא אספה את ברכיה אל חזה, וצפתה באור השמש רוקד על המים. איך זה יכול לקרות באור יום? מוחה נדד.
האם עלי להתקשר למשטרה? או... לשמר ראיות?
כן, ראיות. היא תצטרך לשמור על הראיות, את כתם הדם, נשיכות האהבה, החבורות, ואת... הדברים שהוא השאיר בתוכה ולהשתמש בהם כדי להעניש את הגבר שעשה לה את זה. בזמן שמחשבותיה רצו, דלתות הזכוכית מהרצפה עד התקרה נפתחו בחריקה.
היא הציצה למעלה - זר גבוה ונאה נכנס, מגבת לבנה תלויה על כתפו, מים מטפטפים מקצות שיערו השחור כעורב, תווי פניו המעודנים הציגו מזג אצילי. עיניו האפורות העמוקות נעו והתמקדו בה, וכמו ניצוצות הדהימו אותה.
זה הוא! היא חשבה, קמה על רגליה, לא בטוחה לאיזה כיוון ללכת.
אתה זה שעשה לי את זה!
היא חשה כעס לוהט עולה בחזה על חוסר הצדק וההשפלה שבדבר. היא חרקה שיניים, זינקה עליו כמו חתולת בר, "אתה - אתה חתיכת חרא!" היא אמרה, ושרטה את פניו.
הוא תפס אותה בזרוע והרים אותה והרחיק אותה ממנו. החום מגופו גרם לה לאבד נשימה, קולו היה עמוק ונמוך, מעורבב בחוסר שביעות רצון קיצוני: "אני?" הוא הרים גבה וחייך חיוך זדוני. "למה? זה היה חוזה ששלח אותך אלי."
לפני שעתיים, בריאן ואחיינו, חוזה, סיימו בהצלחה עסקה עסקית במלון המשפחתי שלהם. לאחר שהשותפים החדשים עזבו, חוזה לקח שתי כוסות וודקה לחגוג, ושתה איתו. אבל מיד לאחר שלגם לגימה אחת, בריאן הפך את הכוס שלו והרגיש מיד את גופו בוער בתשוקה לוהטת. אחיינו חייך אליו והזמין את העוזרת שלו לקחת את בריאן חזרה לחדרו ליד הבריכה.
הוא הרגיש סחרחורת, והופתע כשנכנס לחדרו וראה דמות מוכרת ודקה, פרושה על מיטתו. היא הייתה הנערה שהוא ראה פעם בטלפון של חוזה, הוא הבין. הוא התחרפן. אבל באותו זמן, הוא ניסה להסתיר את התעניינותו בה. היא הייתה יפה אבל הוא לא רצה לסבך את העניינים.
האם אחיינו חשב שהוא מתעניין בנערה? האם הוא שלח אותה כמתנה?
הוא הבין זאת עכשיו כשראה את הנערה הזועמת מולו.
כמובן, זה היה הרעיון של חוזה. האידיוט הזה. הוא סמם את שניהם ונתן להם לילה לוהט. אבל למה?
הוא סיפר לה.
אליסה רעדה, דמעות מילאו את עיניה. "מה? זה לא יכול להיות," היא אמרה, ונגסה בשפתה התחתונה. "למה שהוא יעשה-“ היא נענעה בראשה בחוסר אונים, "את זה? אני הארוסה שלו!" המילה האחרונה הייתה מרה בפיה עכשיו, כמו פרי רקוב.
"הארוסה של חוזה?" בריאן קימט את מצחו למשמע דבריה ושפתיו הצטמקו. "לא היה לי מושג," הוא אמר, והרים את ידיו. הבחור הזה היה משהו מיוחד, הוא חשב, רק מבט חטוף בה בטלפון שלו, ואז הוא הציג אותה בפניי כמו מתנה, חסומה ועירומה.
בריאן נעץ מבט באליסה ואמר ביובש, "זה נכון, תאמיני או לא."
האמת הכתה בה כמו טורנדו. היא חשה את עצמה יוצאת מאיזון ואז נופלת לתהום עמוקה. כעס, עצב, מבוכה - הם התנפחו בתוכה ואיימו לפרק אותה בתפרים. היא נעצה בו מבט, אגרופיה קפוצים, רגליה לא זזות.
הארוס שלה מכר אותה כטרף לבריאן והוא יטרוף אותה כמו חיה רעבה, היא חשבה. הממזר. היא צריכה לעזוב, היא ידעה. לברוח רחוק ככל האפשר מהאיש הזה.
הוא הבחין בה מפנה את ראשה, מחפשת לברוח כמו חיה פצועה. היא תלך ישר למשטרה, בריאן ידע, ואסור היה לאפשר לה לעשות זאת. בתנועה מהירה אחת, הוא הרים אותה בזרועותיו והעביר אותה מעל הבריכה.
"מה לעזאזל אתה עושה?" היא נאנחה, מופתעת עד כמה בקלות היא הוכנעה. "עזוב אותי! תעזוב אותי! תעזוב אותי!" אליסה צעקה, אבל רק הד ענה.
בטעות או שלא הייתה בטוחה, אבל כשנאבקה חולצתה נקרעה לפתע לרווחה, וחשפה את שדיה המעוגלים היטב. עיניו התכהו כשהוא בהה בשדיה השמנמנים ובגזרתה המפתה.
"תעזוב אותי! אתה - אתה אנסת אותי." היא יללה, ודמעות זלגו על פניה. המילים נשמעו כמו השמטה חלשה. כאילו באומרה זאת היא ויתרה.
בריאן הסתכל עליה, תערובת של רחמים ואהדה בעיניו, ועזב אותה, והיא השפריצה למים.
***
היא משכה את חולצתה בחוזקה סביבה, רטובה עד לשד עצמותיה כשצעדה לאורך השדרה הביתה, הסמים דעכו לאט.
"את בסדר?" צעקה טנדר חולף. הוא האט לידה, והשמיע את בוב דילן ברדיו. "את רוצה שאני אתקשר למשטרה?"
מה הטעם? היא תהתה. אילו ראיות יש לה? אחרי שנזרקה לבריכה, האם יישאר משהו שיצדיק את האשמותיה? היא נענעה בראשה והודתה לו. הוא משך בכתפיו והתרחק.
אחרי שבריאן זרק אותה לבריכה הוא צפה בה בחיוך עקום, משועשע כשהיא השפריצה, בעטה וצעקה והתרחקה ממנו. היא זכרה שהרימה את עצמה החוצה בצד הרחוק וברחה לתוך הלילה. הוא לא רדף אחריה אלא צפה בה מהכורסה שהתעוררה עליה, זרועותיו משולבות מאחורי ראשו ופיו מתוח באותו חיוך משועשע.
עכשיו, כשהיא צועדת לאורך המדרכה הלוהטת בשמש, כפות רגליה היחפות כאבו מריצה. ציפורים שרו והיא יכלה להריח את הים הסמוך. היא זרקה את הטלפון שלה על הרצפה מכיוון שהוא כבר נשבר כשהוטל לבריכה. הוצאתי חצי משכורת חודשית על הטלפון הזה, היא חשבה כששחקה את העקב שלה כנגדו. המניאק.
היא עקפה עיקול והגיעה לתחנת דלק. היא מצאה טלפון ציבורי ממש בצד שבו חונים קרוואנים בלילה ושלפה כמה מטבעות מכיסה וחייגה לחוזה.
היא שמעה קול מוכר. "שלום?"
מפרקי אצבעותיה של אליסה הלבינו סביב הטלפון, קולה רועד: "חוזה?"
היא שמעה אותו מנקה את גרונו. "אליסה? זאת את?"
"ידעת? נתת אותי לגבר אחר?" קולה רעד מזעם.
