"אחות, את מכירה אותו?" שאל הילד, טוני, בסקרנות. אלסה הנהנה. יותר מ"מכירה", חשבה לעצמה. היא גדלה איתו בבית היתומים, לאחר מות אביה. היא בכתה, מדי יום, לפעמים בבכי חנוק גרון, לפעמים ביללה חלשה, אבל תמיד בתחושה של שינוי מטלטל מתרחש סביבה. כאילו לא יכלה לבטוח בקירות סביבה, שהם עלולים ליפול ולחשוף מציאות אחרת, מוזרה, שלא ידעה עליה דבר. בפעם הראשונה בחייה היא הייתה לבד, בכל מובן המילה, ולא ידעה מה לעשות.