הירח היה גבוה בשמיים הכחולים העמוקים והמקומרים. אלסה בדיוק הגיעה לבית של חוזה וניגשה לצלצל בפעמון, אבל אז ראתה שהדלת כבר פתוחה. היא נכנסה בזהירות לפרוזדור ועצרה. מלמעלה, היא שמעה נשימות אינטימיות של גבר ואישה. לבה של אלסה החסיר פעימה. ואז, בזהירות, היא התגנבה במעלה המדרגות לכיוון חדר השינה… וקפאה. "מותק, אני שמח לראות אותך," שמעה את חוזה אומר. "היה לי יום מ ז ד י ן נורא." היא שמעה את הנערה מקרקרת ומנחמת אותו. "הארוסה שלי, היא עזבה אותי... היא עזבה אותי, מותק. לעזאזל." הוא נאנח. "ואז – הא! – הדוד שלי החליט לא להשקיע בחברה שלי. אני מרגיש כמו אידיוט." "מותק, אני תמיד כאן בשבילך," קולה הקוקטי של מנדי נשמע. "אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדייך, מותק. אני ממש צריך אותך עכשיו." ואז נשמע צליל נשיקה. אלסה הציצה דרך סדק בדלת. "למה אלסה עזבה אותך? היא בחורה כל כך נחמדה…" היא בחנה אותו. "תמיד הצייתנית ותמיד פחדה לעצבן אותך," היא שאלה בחצי צחוק. "מה עשית?" הוא נחר. "שום דבר. הבחורה הזאת מטומטמת. טיפשה מדי כדי להבין איך העולם עובד וזה משגע אותי, כאילו, איך?" הוא התנשף. "אני לא רוצה לדבר על זה." "אני מצטערת," היא הרגיעה, כורכת את זרועותיה סביב צווארו. "את כל כך מתוקה; הכי עדינה, הכי מתחשבת… אני אוהב אותך." "מה עם –" "אלסה?" הוא נהם. "אני שונא אותה." הוא ירק. קולו היה קר ומרושע וצרב, עמוק בחזה של אלסה. "היא מסתובבת כאילו היא נסיכה, כאילו היא כל כך מיוחדת בטירוף. מה היא עשתה, הא?" הנערה חיבקה אותו חזק יותר ולחשה לאוזנו. "ומה איתי?" ואז היא הסירה את הבגד האחרון שלה, חשפה את קימורי גופה, וטיפסה עליו. הוא נאנק. "אם אני אתן לך אותי עכשיו – תעשה מה שאתה רוצה – זה ישמח אותך?" "כן," הוא הנהן, בוהה בשדיה הלבנים כפנינה. "אז למה שלא תתחתן איתי?" היא שאלה, נשענת על ידיה על חזהו. היא עבדה עליו קשה עכשיו, אלסה ראתה. עיניה של אלסה נעצו בארוס שלה כביכול. כמה טיפשה היא? היא בדיוק חשבה לחזור לחלאה הזה? הנערה רכבה על הזין שלו בפראות. נאקותיהם היו מגעילות. אחרי כמה זמן, חוזה נפל לאחור ונאנח. הם שכבו ללא ניע לרגע לפני שחוזה דיבר שוב. "לא הייתה לי ברירה להתחתן איתה. זה היה הרעיון של סבא שלי, לפני שנים, לקשור את המשפחות שלנו. ואם אני אתנגד לו, אני אאבד הכל. ואני לא יכול לאבד אותך, מנדי." הוא הרים אותה לשפתיו. אלסה בלעה אנחה וכיסתה את פיה. זאת הייתה בת דודתה, מנדי. הייתה לה רומן עם הארוס שלה. העובדה נראתה מגוחכת אבל עכשיו אלסה יכלה לראות את פניה בבירור כשהנערה הטתה את ראשה דרך הסדק וזאת הייתה מנדי. שיערה הבלונדיני הארוך נשפך על כתפה והיא הייתה בזרועותיו. מנדי באה לכאן כדי "לנחם" אותו, אלסה הבינה. היא תהתה כמה זמן היא "מנחמת" אותו בצורה כזאת. שוב, היא רצתה להקיא. הכעס המוכר עלה בגרונה. היא רצתה לתלוש את עצמה משם אבל היא הייתה קפואה כאבן. ואז, לפתע, חוזה היה מעל מנדי ודחף את עצמו לתוכה. יד נכרכה סביב גרונה כשהוא שואב את עצמו חזק לתוכה. מנדי נאנחה ותקעה את ציפורניה בכתפיו. זה הספיק. אלסה לא יכלה לסבול את זה יותר. היא הייתה צריכה לברוח מהמקום הזה אז היא רצה במורד המדרגות, יצאה מהבית, ונכנסה לגשם השוטף. היא המשיכה לרוץ ברחוב נואשות. היא לא הייתה בטוחה אם היא עייפה או חווה התקף חרדה. ואז היא נפלה לתוך שלולית, מתנשפת בכבדות. אלסה הייתה ספוגה עד לשד עצמותיה ושיערה היה תלוי כמו אצות, כהה וסבוך, עיניה אדומות ומדממות. חיוך משונן נפרש על שפתיה. איזו מטומטמת, היא חשבה, בועטת את נעליה. איזו בחורה טיפשה, טיפשה את. איך בכלל יכולת לשקול לתת לו עוד הזדמנות? היא הייתה מוכנה לסלוח לו על הלילה הקודם, בשביל הדוד שלה והמשפחה, אבל עכשיו? בשום אופן. היא נענעה בראשה. מכל הבנות, היא חשבה, זה היה חייב להיות בת דודתה, מנדי. היא צחקה אל האוויר ואז דמעות פרצו מעיניה. מוחה דהר. הכל התחיל להגיוני. בגלל זה חוזה שלח אותה לגבר אחר. הוא רצה שהיא תיעלם! הוא נפגש עם מנדי כבר, כמה זמן עכשיו? היא לא יכלה לשים את האצבע על מתי הם התחילו להיות קרים אחד לשנייה, אבל זה בטח היה לפני זמן מה. זה לא משנה. הוא שנא אותה, זה היה ברור. היא קמה, הביטה סביבה, והלכה הביתה. באותו זמן, מעבר לרחוב. הלמבורגיני השחורה עצרה בשקט בחושך. במושב הנהג, גארווד אמר: "גברת שולץ נראית כאילו היא הגיעה מהבית של מר יונץ." עיניו של בריאן הבריקו, בוהות בדמותה המתרחקת של אלסה. "עקוב אחריה," הוא הורה. הגשם המשיך לרדת. אלסה לא שמה לב למכונית השחורה המלוטשת שעוקבת אחריה, פנסיה מעומעמים ומנועה פועם בשקט מתחת לרעם הגשם. ואז, איכשהו, הגשם ירד אפילו חזק יותר. זה הרגיש כאילו האוקיינוס עצמו יורד עליה, מפל גדול מוחץ אותה במשקלו העצום. היא לא הייתה בטוחה אם היא צריכה להמשיך ללכת או להתחיל לשחות. עד עכשיו, הקור זחל מעלה באצבעותיה, לאורך זרועותיה ורגליה, ולתוך חזה. כשחלפה על פני צומת נוסף ברחוב שקט אחר היא הרגישה שראשה סובב. היא התייצבה על עץ לרגע, אבל, במהירות, הכל הפך לשחור. היא נפלה לזרועותיו של בריאן. גארווד הגן עליהם עם מטריה גדולה כשהיא הוכנסה לחלק האחורי של הלמבורגיני. "בית חולים?" שאל גארווד, "יש לה חום." "בוורלי הילס." קולו של בריאן היה נמוך ועמוק. המכונית יצאה ודהרה אל תוך הלילה. *** מוקדם בבוקר, בחדר השינה. אלסה נמתחה על הסדינים הרכים. שירת ציפורים צפה בעדינות לאוזניה. "הממ…" אלסה נאנחה, פותחת את עיניה. החדר היה גדול ומרוהט בצבעי שחור ואפור. איפה אני? היא חשבה, מושיטה את זרועותיה. היא התיישבה והסתכלה סביבה. היא נזכרה לפתע בכמה רסיסים, חוזה ומנדי, וקריסה בגשם. זה לא היה שום סוג של בית חולים שהיא זיהתה. זה שקט מדי, היא חשבה. ומעולם לא ראיתי בית חולים שנראה כמו וילה. מסתכלת למטה, היא ראתה את רגליה הארוכות העירומות בסדינים. היא קפצה, מהמיטה. ואני לובשת… חולצה של גברים? מה לעזאזל? ראשה התחיל להסתובב שוב. היא הושיטה יד לשידה שליד המיטה והתייצבה לפני שהפילה אגרטל. הוא התרסק על הרצפה המרוצפת, רסיסי זכוכית בכל מקום. הדלת נפתחה. אישה בגיל העמידה עם שיער אסוף לאחור נשענה על הדלת. אלסה יכלה לראות אותה בוהה בנימוס בגופה החצי עירום לרגע לפני שהסתכלה על הזכוכית בכל מקום. "את ערה!" היא קרנה. "את כבר נראית הרבה יותר טוב ממה שנראית כשבאת אתמול בלילה. אמרתי להם. אמרתי 'זה רק חום קל. תנו לה קצת זמן במיטה והיא תהיה בסדר.' אמרתי להם ואת בסדר. אלוהים, את נראית טוב." האישה לבשה שמלה פרחונית יפה שהתנופפה סביב עקביה. היא לא הייתה צעירה, אלסה יכלה לראות, אבל היא התבגרה בחן. פניה הקרינו חום. "מי את?" שאלה אלסה, נזכרת לפתע לכסות את עצמה, גוררת את הסדינים סביב מותניה. "ואיך הגעתי לכאן?" "את בטוחה, זה מה שחשוב, יקירה." היא לקחה יעה ומברשת כדי לנקות את הזכוכית על הרצפה. "את צריכה לחזור למיטה, את עדיין לא מספיק בריאה כדי להסתובב. במיוחד עם כל הזכוכית הזאת!" היא התבדחה, כורעת על ברכיה כדי לטאטא אותה. "איפה אני?" היא שאלה שוב. "אני ממש רוצה לדעת." "כמו שאמרתי –" זה היה הרגע שלה. האישה נאנחה כשאלסה דילגה מעליה. ואז, דקירה של כאב בכף רגלה כשהיא נחתה. לעזאזל! היא שכחה מהזכוכית. או שלא ממש חשבה שזה בעיה בסדר גודל כזה. היא היססה לרגע ופנתה לראות אם האישה עוקבת אחריה. תודה לאל, היא לא. אבל אז אלסה התנגשה במשהו קשה. היא נרתעה כמה צעדים והסתכלה על פנים קודרות.