"אדון סטרלינג—" מחה השומר. "לא הייתי ברור?" הוא אמר, כשהוא מתכופף אל תוך המכונית. "למעשה... זה לא חייב להיות..." היא צייצה, פתאום חשה אשמה על כל העניין. "את תמיד כל כך אדיבה כלפי אלה שפוגעים בך?" אלסה כיווצה את שפתיה. המכונית נסעה במעלה שביל החצץ אל הוילה. אלסה יצאה מהמכונית וצעדה אחריו פנימה אל סלון מרווח עם קיר זכוכית בקצהו השני וספה מעור בצבע קרם. מדפי ספרים מינימליסטיים ושולחן עבודה בפינה השנייה עם גלובוס בקרבת מקום. "מה קורה?" שאל בריאן באגביות, ניגש אל מדף היין. הוא מזג לעצמו כוס יין וכעת ישב על הספה עם פנים חמורות סבר, כאילו הוא עומד לנזוף בה. אור השמש זרח דרך החלון מאחוריו, איכשהו הגביר את הגינונים הכריזמטיים והאלגנטיים שלו. כמו ישו סקסי, היא חשבה. אלסה צחקה בליבה, הדפה את הרעיון, והתיישבה בכורסה שמולו. אלסה סחטה את ידיה והתפתלה בכורסה. אני משוגעת, היא חשבה. לבקש עזרה מהבחור שאנס אותך. כן, את משוגעת לגמרי. אבל אז, איזו ברירה הייתה לה? האיש הזה היה שותף עסקי גדול עם ארוסה, חוזה, היא ידעה. בטח, חוזה יצטרך לעזוב אותה בשלום אם האיש הזה יערב לה? אוי, לעזאזל עם הכל. היא אספה אומץ ושאלה: "אני... אני רוצה שתעזור לי להיפטר מחוזה." הוא נחנק עם קצת יין. "עזרה?" הישירות שלה הפתיעה אותו. הוא חשב שהיא יותר כנועה. "למה שאני אעזור לך?" הוא אמר, משחזר את קור רוחו ונשען על משענת היד. "תעזור לי לעזוב אותו, ויש לך עסקה – אם היית רציני, כלומר." לא היו לה אפשרויות, הוא ידע. ומה שגרוע יותר, היא ידעה שהוא יודע, והיא הייתה נתונה לחסדיו בגלל זה. אחרי הכל, כפי שהשומר בשער ציין באדיבות קודם לכן, נשים משליכות את עצמן לרגליו כל הזמן. אז למה שהוא יבחר בה? פתאום היא לא הייתה כל כך בטוחה לגבי זה. בריאן תיפף באצבעותיו על משענת היד ואלסה הרגישה את לבה פועם בקצב. כאילו היא גלדיאטורית ותיקה בבטן הקולוסיאום והוא, קיסר, בשיא גובהו, ויכול בכל רגע להעניק לה חופש או מוות, במחווה אחת. נצח חלף. ואז, לבסוף, הוא קם והסתכל עליה מלמעלה, ידיו בכיסים. "עסקה." היא שחררה נשימה שלא ידעה שהיא עוצרת והורידה את כתפיה. המילה הפשוטה הזו אפשרה לליבה העצבני לרפרף חזרה למקומו, דפיקה-דפיקה-דפיקה. ואז היא חשבה על משהו ושאלה: "אדון סטרלינג. דבר אחד. אני עדיין לא יודעת את השם שלך או את המספר שלך. השם הפרטי שלך, אני מתכוונת, ולמדתי את שם המשפחה שלך רק מהשומר בחוץ." "אקס-שומר." "כן. בכל מקרה. איך אוכל ליצור איתך קשר?" "יש לך זיכרון טוב?" היא הנהנה. הוא אמר את מספר הטלפון הנייד שלו, "תזכרי את זה." היא חייגה אותו והטלפון שלו צלצל. "זה המספר שלי." הוא הנהן. "אז, איך אתה הולך לעזור לי?" היא אמרה, קמה לידו והסתכלה מהחלון אל הים. "חוזה מתעקש שנתחתן בעוד שבועות, לא חודשים." "אל תדאגי. אני לא אתן לך להתחתן עם חוזה, גם אם אצטרך לחבל בחתונה שלך." היא לא יכלה להסביר את זה אבל למרות הכל, היא הרגישה איכשהו בטוחה ליד האיש הזה. אז כשהוא אמר את זה היא חשה גל של חיבה לאיש הזה שהיא מעולם לא חשה כלפי חוזה, וכשהוא משך אותה קרוב, אלסה הסמיקה בארגמן, חשה את חום גופו נגדה. מוצק. יציב. מרגיע. והיא השליכה את זרועותיה סביבו וטמנה את ראשה בחזהו ונשמה עמוק. פתאום, הוא היה מעליה. ידיו היו בכל מקום. היא הרגישה את כפתורי החולצה שלה נפתחים ושמלתה מורמת. ידו של האיש רצה במעלה הירך הפנימית שלה, בוערת עכשיו, ונוגעת בבד התחתונים שלה. ידו השנייה אחזה בשדה, מושכת בפטמה שלה. לשונו הייתה בפיה, גוררת את שלה לריקוד ארוטי. החום, הריח והגוף החזק שלו גרמו לה לסחרחורת. "אל—" היא מחתה. כף ידו הגדולה הרימה את הבד הדק של התחתונים שלה. ואז הוא החליק את אצבעותיו אל הכניסה שלה. "מה אתה עושה... בבקשה – תפסיק!" היא צרחה, והנחיתה סטירה חזקה על פניו. "אני לא יכולה – תעזוב אותי!" היא גמגמה. בריאן שיפשף את לחיו וצעד אחורה. "ממה שאני זוכר, עשינו דברים הרבה יותר גרועים מ..." הוא רמז. "זה." היא הסמיקה וצעדה אחורה, זרועותיה מכסות את חזה. "את רוצה את העזרה שלי לבטל את הנישואים, להציל את העסק המשפחתי? ובכן, זה הצעד הראשון." "לא, זה הצעד האחרון." היא אמרה, נוזפת בו. "אני עוזבת עכשיו ולא נעשה יותר מזה עד שחוזה ייצא מחיי." כשאלסה הלכה לעזוב, בריאן קרא אחריה: "חכי רגע." "מה עכשיו?" היא אמרה, מתרגזת. "היית פעם בשיקגו?" "מה? לא, כמובן שלא. למה?" "באמת?" הוא נשען קדימה, עיניו נעוצות בה. חודרות. היא נאנחה. "כשגדלתי, הייתי רק בכמה מדינות ליד קליפורניה, ואף אחת מהן לא הייתה שיקגו." היא הרגישה שמבטו מתפוגג עד שהוא הפך לעצמו הקריר, האסוף והמקסים הרגיל. "טוב. במקרה כזה, נתראה בקרוב." כשהיא לוקחת את זה כרמז שלה לעזוב, היא עזבה דרך הדלת, במורד הגבעה, אל תוך הדמדומים המעומעמים. רגעים לאחר מכן גרווד צעד פנימה עם עוזרת הבית, ג'ודי. "אדוני, ראיתי את גברת שולץ כשנכנסתי. היא באה לבקר אותך?" בריאן הנהן: "הבאת את זה?" גרווד מסר צרור ניירות: "משפחת שולץ ילידית ללוס אנג'לס ואמנדה שולץ ספציפית נולדה כאן ולא נדדה רחוק מאז." הנערה מעולם לא נסעה לשיקגו, הוא חשב. אז היא בהחלט לא זו שהוא מחפש...