זה היה הוא! היא צרחה. איכשהו הוא מצא אותה וחטף אותה. הוא עומד להרוג אותה. היא חייבת לברוח. "אתה - שחרר אותי!" צעקה אלסה, כשזרועותיו החזקות לחצו אותה. היא שרטה את פניו בציפורניה והוא השמיע נשיפה. למרות זאת, הוא הרים אותה בזרועותיו והניח אותה במיטה. "אל - " הוא הזהיר, מצביע עליה באצבע. היא קפאה, כמו צבי מול פנסים. הוא התיישב לאט על הספה בפינת חדר השינה, ברגליים משוכלות: "ג'ודי." "כן, אדוני." אמרה המשרתת, ג'ודי בדקה את רגליה של אלסה. למרבה המזל, היו רק חתכים ברגליה. ג'ודי חיטאה במהירות את החתכים וחבשה אותם. ואז היא עזבה את החדר. האווירה בחדר התקררה. אבל עבור אלסה, לא היה נראה שהסערה חלפה, יותר כאילו היא נמצאת בעין הסערה. "אני... למה אני כאן?" היא כבר הבינה שזה הבית שלו, או לפחות אחד מהבתים שלו. הבחור הזה עשיר. עשיר בטירוף. זה איכשהו הסביר למה חוזה נתן אותה לו, היא ניחשה. "ראיתי אותך מתעלפת מחוץ לדירה של חוזה," אמר בריאן, ביובש. הזיכרון הבזיק במוחה והיא נרתעה שלא במתכוון, מכווצת את פניה. האם זה היה אובדן? עצב...? לא, השפלה. "והבגדים שלי?" "ג'ודי הפשיטה אותך." היא נאנחה בהקלה. הוא חייך, אבל בעיניה זה נראה כאילו הוא מלגלג: "עדיין ביישנית? כבר ראיתי..." עיניו נדדו לחלק העליון של ירכיה "הכל." נושכת את שפתה התחתונה, אלסה הסתובבה ממנו ומהמקום הזה. אבל הוא שאל אותה בדריכות: "למה עדיין לא נפרדת מחוזה? ולמה לעזאזל חזרת אליו?" איך הוא ידע? אלא אם כן... הוא עקב אחריה. כמובן. מה שהדאיג אותה יותר, לעומת זאת, היה מה הוא רוצה ממנה עכשיו. היא הטילה ספק שזו הייתה טוב ליבו שהביאה אותה לכאן. אולי לעוד סיבוב של סקס. הוא עלול להתייחס אליה כמו אל צעצוע המין שלו שוב, לזיין אותה, ואז לזרוק אותה אחר כך. היא נשכה את שפתה, "תראה, כל עסקה שעשית עם חוזה שכוללת אותי - ובכן, היא מבוטלת. אני בחוץ, בסדר? אתה והמפגר החולה הזה יכולים פשוט לזיין אחד את השני." היא קמה מהמיטה וצלעה לאט לעבר הדלת. "חכי רגע." הטון שלו היה קריר ורגוע. אלסה עצרה והסתכלה עליו בזהירות: "יש עוד משהו?" "בלי חוזה, הסדנה של הדוד שלך תיסגר. את לא רוצה את זה. אז מה דעתך למצוא שותף אחר?" הוא הדליק סיגריה. חוסר הפנים שלו צמרר את אלסה: "למה אתה מתכוון?" "הדוד שלך הכריח אותך להשלים עם חוזה, נכון?" היא נשכה בחוזקה את שפתה התחתונה. "אחרי כל מה שקרה, את באמת מוכנה לחזור לחוזה?" היא יכלה לראות שלבריאן הייתה תוכנית לנאומו הקטן, והיא הניחה, להרבה יותר מזה. ביטחון עצמי ניגר ממנו. בריאן שאף את הסיגריה עמוק, עיניו הבזיקו חשוכות ומסוכנות: "אני יכול לעזור לך לסיים את האירוסין שלך, ולסייע לך לשמור על העסק של הדוד שלך." אלסה הסתובבה כדי להסתכל עליו. "אבל יש לי תנאים," הוסיף בריאן. היא עצרה את נשימתה. "תהיי שלי." ראש הסיגריה הבהב בין אצבעותיו. עיניו היו סוערות ומזעזעות. אלסה עמדה המומה. היא מעולם לא ראתה גבר מדבר על בעלות על אישה כל כך בקלילות. "אתה משוגע." היא אמרה בסופו של דבר, בוהה בו במבטים חודרים. "אני הולכת ואל תעז לעקוב אחריי." היא ביקשה את בגדיה מג'ודי, התלבשה ויצאה מהווילה. בריאן צפה בה עוזבת. חיוך נגע בשפתיו. **** שבע בבוקר. כשאלסה חזרה הביתה היה בוקר ופס של אור שמש בצבע לימון האיר את המטבח. הרדיו היה דלוק והמטבח היה מלא בריח של טוסט שרוף. פטריק היה ליד שולחן האוכל קורא עיתון ושותה קפה שחור. "האם חוזה כעס?" הוא שאל, "השלמתם?" אלסה הסתכלה על מנדי: היא אכלה ארוחת בוקר בשמלה צהובה, עדינה ושקטה ויפה כל כך. זה היה כאילו שום דבר לא קרה. היא הרגישה שליבה נסגר על ידי יד בלתי נראית, והתקשתה לנשום. מותשת, אלסה הלכה לחדרה בלי לומר דבר. כשהחום שטף אותה שוב, אלסה התכרבלה עמוק יותר במיטתה, חשבה על כל השנאה שהיא חשה כעת כלפי משפחתה, ונרדמה. היא התעוררה בערב לדפיקה בדלת. פטריק קרא לה החוצה: "אלסה, חוזה כאן! צאי החוצה!" אלסה גררה את עצמה ופתחה את הדלת. פטריק לקח אותה הצידה ואמר בקול נמוך: "מה לא בסדר איתך? דודה שלך ואני סוף סוף שכנענו את חוזה לבוא הביתה לארוחת ערב. עכשיו תגדלי ותתנצלי בפניו," הוא אמר, מתקרב אל פניה. "דוד..." "בבקשה, אלסה." אלסה הדחיקה את המרירות בגרונה, החליפה בגדים, סירקה את שערה וירדה לסלון. חוזה היה שרוע על הספה, בין בטי למנדי. בטי חייכה אליו: "הכל באשמתה של אלסה. דודה שלה ואני אמרנו לה, מריבות בין אוהבים הן דבר שבשגרה. פשוט תשכחי מזה!" מנדי הניחה את ידה על ירכו ואמרה "היא יכולה להיות מלכת דרמה לפעמים." "אלסה, בואי לדבר עם חוזה." בטי קרצה לה. אלסה בהתה בחוזה בשקט. רגע ארוך חלף וחוזה התחיל להרגיש קצת שלא בנוח תחת מבטה. הוא יכול היה לחוש את הכעס, ההשפלה והשנאה בעיניה. "אלסה!" צעקה בטי. היא התעוררה לפתע. "אתה יכול לבוא איתי?" אמרה אלסה, רוגע משתלט עליה. "אני רוצה לדבר איתך." היא יצאה לגינה. בטי נשמעה מוקלת וחייכה בהתנצלות לחוזה: "אלסה סתם ביישנית. למה שלא תדברו בפרטיות?" חוזה עזב ומנדי בהתה אחריהם בזעם, סערה חלפה על פניה. קנאה דקרה את ליבה. היא כמהה שהוא ייקח אותה ויתחתן איתה. היא נתנה את עצמה לו והוא קיבל, מילא אותה והשלים אותה בדרכים שהיא לא ידעה שאפשריות. זה לא הספיק, היא החליטה, להיות מוסתרת. למה הוא לא יכול להכיר באהבתם? בגלל אלסה? איזו בדיחה. ובפנים עמוק, החלה להיווצר תוכנית. היה חם בחוץ. השמש הייתה באופק והשמיים היו כתומים. ציפורים שרו בקול רם מעל הראש ורוח קלה טרפה את הדשא הארוך. אלסה פלטה את זה: "שחרר אותי, חוזה. פשוט, תן לי ללכת."