פרק ראשון
אליס ווייט בהתה בניירות הגירושין על השולחן והבינה שבעלה כבר חתם עליהם.
אז, היא הביטה לעבר החלון. דמותו הזקופה של ג'ספר בקט השתקפה בעיניה הדומעות. הוא נראה מקסים תחת שמש אחר הצהריים, אך גם קר ושתלטן. אפילו מאחור, הוא הקרין ריחוק.
"חתמתי. כדאי שגם את תמהרי לחתום. אני רוצה לסיים את כל ההליכים המשפטיים לפני שליה תחזור." ג'ספר שילב ידיים מאחורי גבו ולא פנה להסתכל עליה.
"כבר הסכמנו על הנכסים לפני הנישואין, אז לא יהיו בעיות עם זה. עם זאת, אני אפצה אותך בעוד 20 מיליון ווילה בפאתי העיר. אחרי הכל, את תעזבי בלי כלום. יהיה לי קשה להסביר את זה לסבא אחר כך אם תעשי את זה."
אליס הייתה המומה ונרגזת. "האם... האם סבא יודע שאתה מתגרש ממני?"
"אז מה אם הוא יודע? את חושבת שזה ישפיע על ההחלטה שלי?"
אחרי ששמעה את זה, אליס חשה חולשה ואחזה בשולחן בחוזקה. ואז, היא שאלה ברכות כשהיא על סף דמעות, "ג'ספר, אפשר... לא להתגרש?"
לבסוף, ג'ספר הסתובב והסתכל עליה במבט מוזר. היו לו שפתיים דקות, עיניים עמוקות ותווי פנים חדים. אליס עדיין הרגישה פרפרים בלב כשהיא הסתכלה על פניו המעוצבים בצורה מושלמת.
"למה?"
"בגלל שאני אוהבת אותך." עיניה של אליס היו אדומות ומלאות דמעות. "אני אוהבת אותך, ג'ספר. אני עדיין רוצה להיות אשתך. גם אם אין לך רגשות כלפיי."
"אליס ווייט! נמאס לי! כל שנייה היא עינוי בשבילי בנישואים חסרי אהבה האלה."
ג'ספר נופף בידו. לא היה לו יותר סבלנות להקשיב לה. "זו הייתה טעות שהתחתנת איתי. ידעת שאני רב עם סבא. ידעת גם שיש לי רגשות כלפי מישהי אחרת, ולא יכולנו להיות ביחד. עכשיו, כשחלפו שלוש השנים וליה חוזרת ממוסגרביה, הגיע הזמן שתפני את מקומה של גברת בקט."
אליס הורידה את ראשה ודמעותיה נפלו על השולחן. היא מיהרה לנגב אותן. עם זאת, ג'ספר ראה את זה, ומבטו נעשה עמוק יותר.
בשלב זה, הטלפון שלו צלצל. כשראה את המתקשר, הוא ענה במהירות.
"ליה, עלית כבר למטוס?" הטון שלו היה רך במיוחד. הוא לא דמה כלל לאיש האדיש והקר שאליס הכירה.
"ג'ספר, אני כבר בשדה התעופה של סולאנה סיטי." קולה הנרגש של ליה נשמע דרך הטלפון.
"מה? לא אמרת שתטוס הלילה?"
"רציתי להפתיע אותך!"
"ליה, חכי לי. אני אאסוף אותך עכשיו." עם זאת, הוא חלף במהירות על פני אליס.
ברגע שדלת חדר העבודה נסגרה, האווירה המדוכאת נותרה. אליס הייתה מאוהבת בג'ספר במשך עשר שנים, והם היו נשואים שלוש שנים. היא נתנה את כולה למשפחה הזו ונשארה נאמנה לו. עם זאת, בסופו של דבר, הוא רק הרגיש כאילו זה עינוי.
עכשיו כשג'ספר סוף סוף השתחרר, הוא נטש אותה באכזריות, נרגש להתחתן עם אהבתו הראשונה. אליס חשה כאב בלב. היא לעולם לא תוכל לגרום לו להתאהב בה לא משנה כמה קשה היא תנסה.
אחרי זה, היא נשמה עמוק ונענעה בראשה כשדמעות נפלו על שמו של ג'ספר בניירות הגירושין.
באותו לילה, ג'ספר החזיר את ליאנה גרדנר לאחוזת סי-וויו. האישה העדינה הוחזקה בזרועותיו. הם נכנסו לוילה בצורה מכובדת, ומשכו את תשומת הלב של כולם.
"ג'ספר, עדיין לא התגרשת מאליס. א-אני לא חושבת שזה רעיון טוב שנהיה כל כך קרובים. אליס תכעס עליי." ליאנה ליטפה את חזהו של ג'ספר כשדיברה.
"היא לא תכעס." ג'ספר לא היסס. "אני בכל מקרה לא אוהב אותה. אנחנו רק במערכת יחסים חוזית. היא יודעת את מקומה."
כולם במשפחת בקט הקיפו את ליאנה והביעו את דאגתם. רק אליס נותרה לבדה בחדר האוכל, מכינה ארוחת ערב.
בתוך הכאוס, ג'ספר הבחין לרגע בדמותה הבודדה של אשתו וחייך בזדון. הוא חשב, "אפילו בשלב זה, היא עדיין כמו משרתת נאמנה, משרתת את הבקטים. האם היא חושבת שיהיה סיכוי שהדברים יתהפכו? מגוחך."
"מר בקט! מר בקט!" פתאום רץ המשרת בבהלה.
"גברת אליס, היא עזבה!"
"עזבה? מתי היא עזבה?"
"ל-לפני רגע. היא לא לקחה כלום. אחרי שהיא הסירה את הסינר שלה, היא עזבה מהדלת האחורית ונאספה במכונית שחורה."
ג'ספר מיהר לחדר השינה ומצא אותו נקי. רק הסכם גירושין חתום היה על השידה, והוא עדיין יכול היה לראות את כתמי הדמעות.
הוא קימט את מצחו והלך לחלון. רולס רויס נסעה במהירות מאחוזת סי-וויו ונעלמה עד מהרה לתוך החושך.
"היא לא רצתה לעזוב אחר הצהריים? עכשיו היא ממהרת להיעלם." ג'ספר לא היה מרוצה וצלצל למזכיר שלו.
"תברר מי הבעלים של המכונית עם מספר הרישוי A9999."
"כן. מר בקט."
אחרי חמש דקות, המזכיר שלו התקשר. "מר בקט, מצאנו את זה. המכונית שייכת לנשיא קבוצת KS."
נשיא קבוצת KS?
אליס הגיעה מכפר. היא הייתה ענייה בלי רקע בולט. לא היו לה אפילו חברים במהלך שלוש השנים שלהם ביחד. איך היא יכולה להכיר את נשיא קבוצת KS? האם היא המשיכה הלאה כל כך מהר ומצאה לעצמה גבר אחר?
"מר בקט, האם באמת התגרשת מגברת אליס היום?" שאל המזכיר בהיסוס.
"מה העניין? אני לא יכול לעשות את זה היום? מתי אתה חושב שאני צריך להתגרש ממנה אז?" ג'ספר זעם.
"ז-זה יום ההולדת שלה היום."
ג'ספר הופתע כששמע את זה.
במושב האחורי של הרולס רויס, ג'ונה טיילור אחז בידה של אליס ולחץ אותה בעדינות.
"כשסיילאס שמע שאת חוזרת, הוא הכין חבורה של זיקוקים כדי לקבל את פנייך."
"אין לי מצב רוח לזיקוקים."
עכשיו, היא חזרה למעמדה כיורשת של משפחת טיילור. היא נשענה על כתפו של אחיה הבכור נאנחה. עיניה נצצו בדמעות.
אז, היא הציצה בטלפון של אליס ווייט כדי לקרוא את ההודעה האחרונה שם. זה לא היה מבעלה לשעבר אלא מליה.
"מה אמרתי לך? תצטרכי להחזיר לי את התפקיד שלי אחרי שגנבת אותו ממני. ג'ספר הוא שלי. אפילו אל תחלמי לגרום לו להישאר איתך!"
היא חייכה בעווית ולבסוף התעשתה אחרי שהורידה דמעה אחרונה.
"מה העניין? את לא יכולה לסבול לעזוב?" ג'ונה חיבק אותה, לבו כאב על אחותו.
"ג'ונה, זה יום ההולדת שלי היום."
"אני יודע. הבן זונה הזה צריך להיפגע מברק על שבחר היום לעשות לך את זה."
"בגלל זה אני לא מרגישה שאני לא יכולה לסבול לעזוב. ג'ספר הרג את אליס ווייט היום."
כשאליסה טיילור פקחה שוב את עיניה, היא כבר לא גילתה רגשות כלפי ג'ספר.
"סוף סוף אני זוכה להיות חופשיה. אם אני אי פעם אחזור, עדיף לי למות."
