"יָא זֹנָה, אֵיךְ אַתְּ מֵעֵזָה לִשְׁפֹּךְ עָלַי לַפָּנִים? אַתְּ יוֹדַעַת מִי אֲנִי?" דִּילָן נִגֵּב אֶת פָּנָיו בְּכַעַס וְקִלֵּל. "לֹא אִכְפַּת לִי מִי אַתָּה. סִמַּמְתָּ אִשָּׁה וְנִסִּיתָ לְהַכְרִיחַ אוֹתָהּ לִשְׁתּוֹת אֶת זֶה. אַתָּה גָּרוּעַ מִכֶּלֶב." אַלִיסָה סִדְּרָה אֶת שְׂעָרָהּ בְּאֲדִישׁוּת, וְעֵינֶיהָ מְלֵאוֹת פִּתּוּי. דִּילָן רָתַח, וְזַעְמוֹ הִגִּיעַ לִקְצֵה גְּבוּל הַיְּכֹלֶת. א