אליסה פרצה בצחוק. למיה לא נותרה ברירה אלא לצחוק גם היא. ג'ספר קימט את מצחו. "אני אקח את זה," הוא אמר, "אבל אין צורך להרגיש נבוך. אני יכול ליצור עוד ציורים כאלה. את יכולה לקבל את זה." במילותיה של אליסה ניכרו רמזים ללעג. כששמע זאת, הבעתו של ג'ספר התקשחה והוא קמץ את אגרופיו. "עברת כל כך הרבה כדי לפגוש אותי. אני בטוחה שזה לא בשביל כמה ציורים. בוא נגיע לעניין." לא היה לה זמן להתפתל איתו. "למען האמת, אנ