"אלפא, האם עלי לרדוף אחריה? הגברת לא לקחה דבר. ייתכן שאפילו אין לה כסף לנסיעות," שאל אחד הלוחמים. הוא לא רצה לחשוף ישירות את בת זוגו של האלפא, ביודעו עד כמה חסר תועלת זה יכול להיות. הוא זכר שלפני החתונה, שרלוט שלטה בכל ואלפא ניק היה פועל לפי כל הצעה שהיא הציעה. משאלותיה היו תמיד פקודותיו והוא תמיד היה בוחר בצד של בת זוגו לא משנה מה. אלפא ניק חשב על השאלה ולא יכול היה שלא לדאוג קצת. שילה בילתה שישה חודשים בלהקה, מעולם לא גרמה לצרות. היא אפילו מעולם לא ניסתה לפתות אותו בפעמים הבודדות שהשתכר כשחשב על שרלוט, והראתה שהיא אישה הגונה ומכובדת. כחובה, הוא לא יכול היה לתת לשילה ללכת בידיים ריקות. "לא משנה. אני אעשה זאת." שרלוט קפאה בזרועותיו. אלפא ניק, בהיותו רגיש מאוד, חש בפחדים שלה והביט בה ברכות. "בבקשה אל תדאגי. הגירושין לא הושלמו אז אני עדיין צריך למלא את חובתי." הוא הוריד אותה בעדינות על רגליה. שרלוט ניסתה לא להראות את אי הסכמתה, אבל ברי לא הצליחה להסתיר את זעמה. "יכולת לתת ללוחמים ללכת. אין צורך שתעשה זאת בעצמך." היא בערה מזעם מהאופן שבו שילה השתנתה פתאום לפני זמן מה. כמו כן, היא גרמה לאלפא להרגיש אשם מדי. בידיעה שמשפחתה, מלבד אמה, מעולם לא חיבבה את שילה, אלפא ניק דיבר ברוגע אך בתקיפות בתגובה להצעתה של ברי. "ברי, אין לך אימונים? איפה בטא דסטין?" האדם הנזכר הופיע בראש המדרגות. הוא היה אחד הלוחמים החזקים ביותר בלהקה ולאחר שבטא טדמונד מת במלחמה, דסטין מונה להחליפו. הוא התקרב לאלפא ניק, וזכה באמונו. "אלפא, סליחה שהייתי בשירותים. אכלתי משהו רע אתמול והיו לי בעיות בבטן, אבל אני בסדר עכשיו. מה קורה?" אלפא ניק לא יכול היה לשאול פרטים על המצב, כשהוא מודאג לגבי שילה. אם יקרה לה משהו, זו עדיין תהיה אשמתו מכיוון שהגירושין לא הסתיימו. כששפתיו נפרדו, קול נשי עצבני הקדים אותו. "שילה עזבה בערמומיות הכל מאחור. אחי מרגיש אשם ורודף אחריה." אלפא ניק היה די נסער מכך שברי פנתה פתאום לשילה בלי תואר. ברי הייתה רק בת 17 ושילה הייתה בת 23. מלבד הגיל, שילה עדיין הייתה הלונה, שמגיע לה כבוד מכולם. ייתכן שלא היו לאלפא ניק רגשות כלפי שילה, אבל הוא תמיד רצה שהדבר הנכון ייעשה. "היא עדיין הלונה ושום דבר מזה לא צריך להיות ידוע ללהקה עד שהגירושין יסתיימו." קולו הפך קשה, לברי לא הייתה זכות להפריך, ופתאום רצה לחדרה. אחיה אולי תמיד יהיה שם בשבילה, אבל זה לא אומר שיש לו לב גדול מדי לשטויות. בטא דסטין, בניגוד ללוחמים שנשארו לצד שילה וצפו בה מאמנת את חברי הלהקה החלשים, לא רצה שהאלפא שלו ירדוף אחרי אף אחד. שילה אמרה שהיא יתומה אבל מעולם לא הזכירה את שמות הוריה המנוחים. היה קל להבין שהיא התביישה להזכיר את שמותיהם מכיוון שאולי לא היו להם דרגות מהלהקה ממנה הגיעה. במחשבה נוספת על כך, היא אפילו מעולם לא הזכירה את שם הלהקה שלה. בטא דסטין דמיין שהיא הלהקה הקטנה ביותר. זו יכולה להיות הסיבה היחידה שהיא סירבה לדבר על זה. "אלפא, מכיוון שבת הזוג שלך כאן. תן לי ללכת למצוא את הלונה." "מה תעשה כשתמצא אותה? לא היית שותף למשא ומתן," אלפא ניק לעג, והוסיף, "תטפל באימונים. אני אצטרף אליך בקרוב." הוא פנה לאחת מאומגות. "לוסי, הכיני חדר לשרלוט." שרלוט קימטה את מצחה עמוקות. קודם לכן, היא נמנעה ממגעים פיזיים, והתעקשה על חתונה לפני שהם יזדווגו ויסמנו זה את זה. זה היה בגלל שהיא כבר פגשה את בטא תומס בניו יורק כשהייתה בקולג' והם התאהבו זה בזה. זה היה במהלך אחד מאירועי הלהקה שהיא פגשה את בת הזוג המיועדת שלה, אבל ליבה כבר היה תפוס. בהיותו אלפא, היא לא העזה לדחות אותו ושמחה שלא עשתה זאת. עכשיו, היא להוטה לקבל את חותמו על גופה ולהזדווג איתו לפני שיהיה מאוחר מדי. במיוחד כששילה עדיין בתמונה. "מה עם החדר שלך? אנחנו צריכים לחלוק את אותו חדר, נכון?" היה לה מבט תמים, אבל אלפא ניק התקשח. חדרו היה כמו המקלט הפרטי שלו והוא מעולם לא חשב לחלוק אותו עם אף אחד. כולם בלהקה ידעו על כך אבל מעולם לא חשבו שזה יגיע עד לבת זוגו. "בסופו של דבר אבל לא עכשיו." הטון שלו היה רך ושרלוט הייתה די מאוכזבת. לפני שבעה חודשים, הוא זה שהזמין אותה ללהקה. הוא היה להוט להראות לה בכל מקום, אבל מפחד מאינטימיות, היא סירבה להתקרב לבית הלהקה. עכשיו היא איבדה את ההזדמנות לחלוק את חדרו. עם חיוך מאולץ, היא הציבה דרישה נוספת. "אז אני רוצה את לשכת הלונה. שניכם עומדים להתגרש רשמית עד מחר." היא רצתה למחוק כל זיכרון של שילה מבית הלהקה, אבל אלפא ניק היה הגיוני יותר, ולא נכנע לרגשות. "כן, אבל היא צריכה להוציא את החפצים שלה קודם. אני לא חושב שאת יכולה לחכות עד שכל זה ייעשה." הוא התייחס למקום שבו היא הולכת לישון היום מכיוון שהחדר שלו לא בא בחשבון. החיוך המאולץ נשאר על פניה של שרלוט, כשההבנה התיישבה שהדברים עכשיו מסובכים יותר מבעבר. הדבר היחיד שהיא יכלה לעשות עכשיו היה לעקוב אחרי אלפא ניק, כדי להכריז בעקיפין על נוכחותה ללהקה ולכל מי שאכפת לו להקשיב. "בסדר, אבל תן לי לבוא איתך." היא כבר הייתה בדלת כשאלפא ניק הדביק אותה. ידיו נחו בחוזקה על כתפיה. "היא פגעה בך בעבר. מה אם היא תפגע בך שוב? היא צריכה לשלם על זה גם." מבטו של אלפא ניק היה קר, ושרלוט מיד הרגישה בנוח. החיוך המאולץ הוחלף בחיוך אמיתי. "בסדר. בבקשה תיזהר." "אמל, תוביל," אלפא ניק הורה ללוחם הראשי. כשהגיעו לכניסה לבית הלהקה, אלפא ניק הופתע ששילה לא שם. "לאן היא יכלה ללכת? היא לא יכלה ללכת כל כך רחוק, נכון?" "אלפא? אתה מחפש את הלונה? פרארי צהובה באה לאסוף אותה, אבל היא זו שנהגה בה. הייתה איתה עוד אישה. היא נראתה מוכרת." לוחם רץ לעברו משער הלהקה, מתנשף, כשדיבר. אלפא ניק כבר קפץ לרולס רויס ​​שלו, ודהר בחיפוש אחר פרארי צהובה. בגלל המהירות והצבע, הוא תפס אותה עד מהרה, וסימן לה לעצור. הוא גם היה המום כשראה שהנהגת היא לא אחרת משילה עצמה. הוא מעולם לא ראה אותה נוהגת, ותהה מי הבעלים של הפרארי. בהיותו בטוח שהוא הולך לקבל את התשובות לשאלתו כשהפרארי החלה להאט, הקלה שטפה אותו. בפרארי, גולדי שאלה את שילה, "את באמת הולכת לראות אותו?" היא לא הייתה מרוצה. "תסתכלי ולמדי, החברה הכי טובה שלי." חיוך משועשע ריצד על שפתיה של שילה כשנהגה ברוגע. המכונית סטתה לשולי הדרך כאילו עמדה לעצור. אלפא ניק החנה את מכוניתו ויצא במהירות. כשצעד במהירות כדי להגיע לפרארי, שילה לחצה לפתע על דוושת התאוצה במלוא המהירות, והמכונית התרחקה לפני שהספיק להגיע אליה. אלפא ניק רץ בחזרה למכוניתו ורדף אחריה. כאילו עיניו כוסו בערפל. הפרארי הצהובה לא נראתה בשום מקום. שילה רימתה אותו ונמלטה בלהט. "פאק!" אלפא ניק קילל והחל לחייג למספר שלה...