שרלוט התעוררה אחרי יומיים. גופה כאב נורא, אבל זה לא היה הכל. לחדר היה ריח מבחיל, בדרך כלל מלווה אומגות. עיניה נפקחו בעגמומיות לסביבתה, וראו את החדר הפשוט והקטן למדי שבו היא נמצאת. כשחושבים על זה, כאביה הוחמרו על ידי המיטה שעליה ישנה. היא קמה לישיבה ועיניה סרקו את סביבתה, בוז שטף את ורידיה. החדר המרופט הספיק כדי לגרש את הכאב שהרגישה קודם לכן, שכן כל מה שרצתה לעשות היה לצאת ממנו. הכאב שהרגישה היה רמ