"אתה צריך הפסקה." קמטתי את מצחי, נעמדתי מהכיסא שלי בצד השני של החדר. ניגשתי לאשר, סובבתי את הכיסא שלו מהשולחן, מערימת הניירות שמתחננים לתשומת ליבו. באי רצון, עיניו פנו אליי, כהות ומתחננות. "אל תלכי." אשר נאנח, כורך את זרועותיו סביב מותני וטומן את פניו בצוואר שלי. "לא הייתי הולכת אם הייתה לי ברירה." דיברתי ברכות, מסרקת את אצבעותיי בשיערו הרך, "אני עושה את זה בשביל הלהקה. אני אהרוג את דרכי החוצה מהב