גם אשר וגם אני ישנו עד מאוחר באותו בוקר, מחזיקים זה את זה כשניסינו להאריך את הבלתי נמנע. הייתי אמורה לעזוב בקרוב, ואף אחד מאיתנו לא ידע מתי אחזור. או שאחזור לפני שהייחום שלי יתחיל, או שאסבול את ההשלכות. הבטן שלי הייתה מבול של אשמה ועצבים, אבל המגע של אשר דחק את הרגשות הכבדים ממחשבותיי. כששכבנו בזרועות אחד של השני, ידיים משוטטות על עור רך, האינטימיות שפרחה דרכי הייתה חזקה יותר ממה שאי פעם הרגשתי. ה