שאפתי את האוויר הצח ונתתי לבריזה לקרר את עורי הלוהט. "מה לעזאזל היה הרגע הזה?" מלמלה מאיה, בהתייחס לחלקי הגוף הבלתי נשלטים שלי. משכתי בכתפיי, "אין לי מושג. אי אפשר ממש להאשים אותי, הוא לוהט." "יש לך נקודה." מאיה חייכה חיוך ממזרי, "ויש לו תחת נחמד." לעגתי, "את מתכוונת, שהוא תחת." "נו נו נו, אם זאת לא לולה. אף פעם לא חשבתי שאראה את הפנים שלך שוב." קול יהיר קרא. הבעתי סלידה כשאיתן התקדם לעברי. נראה שאיתן לא השתנה בכלל. עדיין היה לו מבנה גוף רזה עם רמזים לשרירים, והשיער הבלונדיני שלו היה חלקלק לאחור. הוא נראה חלקלק כתמיד. "איתן, כל כך שמחה לראות אותך." אמרתי בסרקזם, תוך שאני מגלגלת את עיניי לנוכח החיוך המטופש שלו. התרחקתי וגנחתי כשהוא עקב אחריי. "הרגליים שלך קצרות מדי. אין לך לאן לברוח ממני." איתן חייך בגאווה ואני חנקתי בחילה. "לצערי." מלמלתי. זכרתי בבירור את המבט השחצן שלו כש טיילר מצא את בת זוגו והשאיר אותי מאחור. הוא תמיד עודד את טיילר לצאת ולנסות בנות חדשות. במחשבה לאחור, טיילר כנראה בגד בי. לא שזה משנה יותר. איתן חייך חיוך ממזרי, והלך קרוב מדי אליי. "אז מה שלומך מאז כל העניין עם טיילר? קצת מביך, הא?" הטון הלגלגני שלו הרתיח את דמי ועצרתי במקום. "תקשיב טוב," נהמתי, ועשיתי צעד קדימה. "עברה שנה. שנה ארורה שלמה. עכשיו תתרחק לפני שאני שוברת לך את השיניים." ירקתי. הסתובבתי על עקבי ועזבתי את הפרצוף המעצבן של איתן מאחור. "אוו, היא עדיין שובבה." שמעתי את קולו קורא, והראיתי לו אצבע משולשת כשעזבתי אותו. "עדיין מעצבן כתמיד, לא?" ברייונה גלגלה את עיניה, וגרמה לי לקפוץ. הייתי שקועה במחשבותיי עד שלא שמתי לב שהיא עומדת שם. "בלתי נסבל. אני מרחמת על בת הזוג העתידית שלו." גלגלתי את עיניי, וסירבתי להביט לכיוונו. ברייונה חייכה אליי חיוך קטן, "אז לאן את הולכת?" "אה, אני סתם הולכת הביתה." משכתי בכתפיי, והבטתי בה. לא יכולתי לעצור את רגשות האשם שסבבו אותי כשחשבתי עליה. איזו מין חברה הכי טובה נוטשת אותך בשביל חבר חרא? "הבית שלי בדרך. אכפת לך אם אלך איתך?" היא חייכה. "ממש לא." הייתי קצת מופתעת, אבל ידעתי שאני צריכה להתנצל על מה שקרה בינינו. "תראי, אני מצטערת, בסדר? את יודעת שאני לא טובה בהתנצלויות, אבל אני מצטערת שהייתי החברה הכי גרועה אי פעם." קימטתי את מצחי. אם לשפוט לפי המבט על פניה, בהחלט הפתעתי אותה. "סלחתי לך כשגיליתי מה קרה בינך לבין טיילר." היא משכה בכתפיה כאילו זה לא עניין גדול. זה תמיד היה אחד הדברים האהובים עליי בברייונה. היא אף פעם לא עשתה עניין גדול מדברים, והיא לא אהבה דרמה או רכילות. "זה היה חרא באותו זמן, אבל אני באמת מרגישה בת מזל." לעגתי, וניסיתי לדמיין את עצמי כבת הלוויה של טיילר. ברייונה צחקקה, "כמה שזה עשוי להישמע מרושע, לאבד את טיילר היה הדבר הכי טוב שקרה לך אי פעם. תמיד היית טובה מדי בשבילו." "ובכן, תודה על כך." דחפתי את צידה ונתתי לה חיוך שובב. לפעם אחת, המחשבה לעזוב ולחזור לסבתא לא הייתה כל כך מושכת. כש טיילר נעלם, הרגשתי שאני יכולה להתחיל מחדש כאן. הדבר היחיד שהיה יכול לשפר את זה היה אמא שלי. המחשבה שלחה כאב חד דרכי. "אז, תספרי לי. איך החיים מאז שעזבתי?" שאלתי, והקשבתי בתשומת לב כשהיא נתנה לי סקירה. ברייונה סיפרה לי איך אחותה הגדולה סוף סוף מצאה את בן זוגה בלהקה שכנה והיא כרגע בהריון עם ילדה הראשון. רק קומץ מחברי הלהקה שלנו מתו בקרב, כולל אמא שלי. אלפא אשר מיהר לסיים את הלחימה ברגע שהצד שלנו נכנע, וברגע שהוא הבין שהאלפא שלנו נטש אותם. לא הבנתי את זה קודם, אבל חלק ממני האשים את אלפא אשר במותה של אמא שלי. ידעתי שזה לא באשמתו הישירה, אבל האשמה עדיין הייתה שם. את שאר האשמה שמתי ישירות על כתפיו של טיילר. "אז, את מתרגשת למצוא את בן זוגך?" חייכתי אליה, וצפיתי בסומק קל ממלא את לחייה. היא משכה בכתפיה, "אני לא לחוצה מזה." יכולתי להגיד שיש משהו שהיא לא מספרת לי, אבל הנחתי לזה לעת עתה. "אז במה היית עסוקה?" היא שינתה את הנושא במהירות. נתתי לה את הסקירה הקצרה מאוד של מה שהשנה שלי כללה. למרות שזה נשמע משעמם, זו הייתה השנה הכי טובה בחיי הקצרים. "אז זה אומר שאת יכולה לנצח את כולנו עכשיו?" ברייונה צחקקה, בהתייחס לאימונים האינטנסיביים שעברתי במשך שנה. צחקקתי, "אני בהחלט רוצה לחשוב ככה." "החזקת מעמד מול אלפא אשר די טוב." היא משכה בכתפיה. "את חושבת? שון אמר את אותו הדבר." קימטתי את מצחי. האם לקבל אגרופים ובעיטות יותר ממאה פעמים נחשב ללחימה טובה? ברייונה רעדה, "כן, זה ממש טוב. אלפא אשר נלחם כמו מפלצת ארורה, מעולם לא ראיתי דבר כזה." "כן, גם אני לא." נענעתי בראשי, ותהיתי אם אלפא אשר לקח איזה סטרואידים קסומים של אנשי זאב או משהו כזה. עד כמה שידעתי דבר כזה לא קיים, אבל עדיין תהיתי. "ראית את צ'לסי מוקדם יותר באימונים?" ברייונה פרצה בצחוק, ובדקה את התגובה שלי על החברה הישנה שלי. עיניי התרחבו, "צ'לסי הייתה באימונים? אפילו לא ראיתי אותה." משכתי בכתפיי, וחשבתי על החברה הישנה שלי. "כן, היא אובססיבית לגבי אלפא אשר." ברייונה גלגלה את עיניה, "היא לא השתנתה בכלל." המילים שלה גרמו לי להרגיש מוזר מסיבה כלשהי. "היא באמת לא," קימטתי את מצחי, "היא תמיד הייתה אובססיבית לגבי טיילר." "היא רוצה להיות בת לוויה." ברייונה נענעה בראשה. רעדתי למחשבה שצ'לסי תהפוך לבת לוויה, "זה יהיה נפלא." אמרתי בסרקזם. ברייונה צחקקה, "אפילו את של פעם היית עושה בת לוויה טובה יותר ממנה." חייכתי אליה חיוך ממזרי, "תודה רבה לך על כך, אבל סיימתי עם אלפא." נענעתי בראשי. "את בטוחה לגבי זה?" ברייונה צחקקה, "מה קרה לך ולאלפא אשר?" משכתי בכתפיי, "אני סתם מרגיזה אותו. הוא רוצה שאני אהיה צייתנית." גלגלתי את עיניי. אני אולי איש זאב, אבל אני לא כלב ארור. ללולה רטריבר הזהובה יש צלצול טוב, אבל אני חושבת שאיראה טוב יותר כהאסקי. "אני מופתעת שהוא עדיין לא הרג אותך." ברייונה נענעה בראשה על הטיפשות שלי. משכתי בכתפיי, "הבחור הזה הוא כמו 1.90 מ' וכמעט 90 ק"ג, הוא בטח פשוט לא רואה בי איום." "זה נכון," ברייונה פרצה בצחוק. "נראית כמו ילדה כשהתאמנת איתו." היא צחקקה. "לא כולם יכולים להיות 1.70 מ' עם רגליים ארוכות, גברת." רטנתי אליה, אבל חיוך עלה במהירות על פניי כשברייונה עשתה פוזה. "אם תמשיכי להחמיא לי ככה אני אתחיל לחשוב שאת בת הזוג שלי." היא צחקקה ולא יכולתי לעצור את הצחקוקים שלי. ברייונה הזמינה את עצמה לארוחת ערב בבית שלי, ולא היה לי אכפת בכלל. ברייונה פגשה את סבתא שלי כמה פעמים כשהיינו ילדות והיא אהבה את האישה הזאת. סבתא אהבה את הכנות והבוטות של ברייונה. סבתא תמיד אמרה שברייונה ואני כמעט אחיות עם הדרך שבה אנחנו מתנהגות. כולנו ישבנו סביב השולחן ואכלנו את ארוחת הערב שסבתא הכינה. אבא נראה הרבה יותר טוב, העור שלו לא היה שקוף כמו שהיה. שון הקניט אותי על כך שנתקעתי עם אלפא אשר שוב בזמן שאבא שלי פחד לשלומי. ניסיתי להבטיח לו שאלפא אשר לא יהרוג אותי, אבל הוא לא קנה את זה. שמרתי את ההתנהגות הלא צייתנית שלי כלפי האלפא שלנו בשקט. הדבר האחרון שהייתי צריכה היה שאבא ושון יגלו. הם היו חושבים שיש לי איזה משאלת מוות. בריאנה ואני קבענו תוכניות ליום ראשון לבלות איתה ואולי לאכול צהריים בבית הקפה בעיר. התגלגלתי למיטה אחרי ארוחת הערב כואבת כמו לעזאזל. למרות שהייתה רק 7 בערב, רציתי להתחיל מוקדם ללכת לישון. חיכיתי לישון ביום שבת בבוקר שלי. הבנתי את מלוא היקף המזל הרע שלי כשקול מושך באופן מעצבן צלצל בראשי. "לולה, תתייצבי במשרד שלי בשעה 9 בבוקר." קולו המחוספס של אלפא אשר דיבר דרך קישור המחשבות. "נו באמת, אלפא." נאנחתי, "זה יהיה יום שבת." "9 בבוקר, לולה." קולו המחוספס נהם וסיים את קישור המחשבות. רננתי והתהפכתי במיטה, ונתתי לשינה לתבוע אותי. יום שבת היה יכול להיות הרבה יותר קל אם רק הייתי זוכרת לכוון שעון מעורר ארור.