לא עצמתי עין כל הלילה. המוח שלי סירב להיכבות, במיוחד עכשיו שידעתי שאולי אראה שוב את אשר. ליטפתי בעצבנות את אזיקי הכסף על פרקי ידי, הלוואי שטריסטן היה מסיר אותם לפני שעזב. הייתי צריכה לדבר עם אשר שוב, לשמוע את קולו כדי שישטוף את החרדה ממוחי. השתהיתי בחלל שבין שינה למודעות, מתהפכת ומתהפכת על המיטה המפוארת. המיטה הייתה נוחה, אבל אפילו החומר הרך ביותר לא יכול היה לתקן את אי הנוחות שגעשה בבטני. הבוקר ה