ברגע שסיימנו לארוז הכל, שלושתנו פנינו למטבח לארוחת ערב. עשר דקות לתוך הארוחה ובאמצע הצלחת הראשונה שלי, נשמעה דפיקה בדלת. "זה בטח בטא דווין." הנהנתי לאבא שלי, קמה לפתוח את הדלת. בטא דווין עמד בסבלנות במרפסת שלנו, חיוך קודר מתעצב על פניו כשעניתי לדלת. "לולה." בטא דווין הנהן, מתבונן בי באופן מוזר. כמה בחורים עמדו מאחוריו, וממה שנראה היו אנשיו של אלפא אשר. "כל הדברים שלי ארוזים. הכל בחדר השינה שלי." ה