היה זה חודש יוני, עם שחר, אישה יפהפייה התעוררה עם כאבים שפילחו את גופה וכאב ראש נורא בסוויטה נשיאותית של מלון חמישה כוכבים, אי שם בעיר הבירה, נורדני. היא הרגישה מותשת לחלוטין. הראש שלה כאב לה נורא. זה היה כאילו התעוררה בגוף של זרה. הצעירה הייתה אניה מקמילן. היא אילצה את עיניה להיפתח ודחפה את עצמה למעלה. המראה שלפניה הדהים אותה. מיטה ענקית. סדינים מבולגנים עם כתמים של נוזלים מפוקפקים מיובשים. בגדים זרוקים על המיטה ועל הרצפה. בגדים שהיו שייכים לה ולגבר. אניה נרתעה בהלם. היא סובבה את ראשה ונעצה מבט בצד השני של המיטה. על המיטה הענקית והמבולגנת ישן הגבר שהיא אהבה בסתר לנצח. אוון וולטון, הרווק המבוקש ביותר בעיר הבירה. האדוניס של נורדני. תשישות ריפדה את פניו הנאים. עיניו היו עצומות בחוזקה. הוא לא הראה סימנים של התעוררות. הוא היה עירום לחלוטין. גופו המפוסל להפליא היה חשוף לחלוטין לעיניה של אניה. הדפיקות בראשה של אניה החמירו. נשימתה הואצה. האם היא...האם היא...עם אוון...אמש? אניה הניחה בצד את הכאב החד בראשה ואילצה את עצמה להיזכר מה קרה אמש. אמש...היא זכרה שביקרה את אמה החורגת. מה קרה אחרי זה? זיכרונותיה היו מטושטשים. ראשה הרגיש כבד וצווארה כאב לה נורא. בתוך הערפל שאפף את ראשה, הבהבו קטעי זיכרונות. היא זכרה מגעים לוהטים, בשר חשוף ואז קצת... לא היה ספק בכך. הם קיימו יחסי מין. זו בטח האמא החורגת שלה. האמא החורגת שלה בטח סממה אותם! אניה לא יכלה לחשוב על אף אחד אחר שיעשה לה דבר כה מרושע! אניה הרגישה אזעקה מצלצלת בראשה. 'היא חייבת לצאת מכאן,' היא חשבה. היא ניסתה לטפס מיד מהמיטה. היא ידעה בדיוק מי זה אוון וולטון. הגבר שנועד לרשת את ההון העצום של המשפחה העשירה ביותר בנורדני ואת הרווק שכל אישה צעירה מכל משפחה מכובדת ביקשה להינשא לו. גבר שתיעב את התקדמותן של נשים שהוא לא הכיר. להרגיז אותו פירושו מוות. אניה דמיינה את האפשרות שאוון יתעורר ממש עכשיו. מה הוא יחשוב כשהוא יראה את הבלאגן? לא היה סיכוי שהיא תוכל לדבר את דרכה החוצה מהסיפור הזה. היא הייתה מאוהבת בסתר בגבר מאז שהייתה ילדה. היא לא רצתה שהגבר יתעב אותה. אניה נאבקה לצאת מהמיטה. לפתע, משהו נורה לעברה מהצד השני של המיטה. הוא כרך את עצמו סביב מותניה הדקים ומשך אותה בכוח בחזרה. ברגע הבא, היא הייתה לכודה מתחת למישהו. היא שמעה קול גברי צרוד, גס בזעם ומבעד ללסת קפוצה. "אניה מקמילן...איך את מעיזה לסמם אותי..." מוחה של אניה התבהר. הערפל שאפף את ראשה התפזר מיד. היא הניעה את ראשה בפראות. "לא עשיתי את זה! זה לא הייתי אני..." "לא עשית? איך הגעת למיטה שלי אז?" אוון תיעב אמצעים חסרי בושה וחמקניים כאלה. אצבעותיו התהדקו סביב זרועותיה החיוורות של אניה. אחיזתו החזקה כמעט ריסקה את עצמותיה השבירות. כאב דקר במורד זרועותיה של אניה. עיניה האדימו כשהיא חזרה על עצמה. אוון לא התעניין בהקשבה להכחשותיה. לדעתו, היא הייתה סתם עוד אישה נתעבת ומופקרת שסממה אותו כדי שתוכל לישון איתו. הוא שחרר את אחיזתו ממנה ודחף אותה הצידה בגסות. ואז, הוא קם מהמיטה והחל להתלבש. "אני לא רוצה לראות אותך שוב. לעולם. תופיעי שוב בשדה הראייה שלי ואת מתה." הצעיר לבש את שאר בגדיו בכעס. ואז סידני, אחותה החורגת של אניה, פרצה לחדר בפתאומיות. המראה של הבלאגן בחדר הכניס אותה לזעם מיידי. היא חשבה שהסם יגרום להם להתעלף ויעלה תרמית כאילו הם קיימו יחסי מין. הם לא היו אמורים באמת לשכב זה עם זה! סידני בערה מזעם, אך התעשתה במהירות שוב. היא הייתה מאוהבת באוון. זה לא היה הזמן שלה לפשל ולעורר את חשדותיו. כל רמז לזעם נעלם מפניה. היא כרכה את לחייה בהלם מזויף. "אניה, איך יכולת! אמרת לי שאת עומדת להתחתן עם זאק! אמרת לי אתמול! אמרת שאת מאוהבת נואשות בזאק. אבל תראי מה עשית! לסמם את מר וולטון ולשכב איתו. איך יכולת!" זאכרי מרשל, או זאק בקיצור, היה הגבר שהמקמילנים כופים על אניה נישואים איתו. היא בכלל לא הסכימה להתחתן איתו. "מעולם לא אמרתי דבר כזה!" סידני סיפרה שקר ברור, אבל לאניה לא היה מה לעשות בנידון. היא ידעה שאוון לא יאמין למילה אחת שהיא אמרה.