סידני נשמה עמוק. שפתיה האדומות כדם התעקלו לחיוך ערמומי. היא פילסה את דרכה בין ההמון בחיפושיה אחר אוון. לאחר שדחפה את דרכה דרך הקהל הצפוף, תוך שהיא דוחפת סועדים ומלצרים כאחד, היא סוף סוף מצאה את מי שחיפשה. הוא ישב באחד השולחנות בקצה המרוחק ביותר של החדר. האורות היו עמומים, אך איכשהו, היא עדיין הצליחה לזהות את האיש. הוא ישב שם כמו אל המשקיף על ממלכתו. כמו אל, הוא נראה מרוחק ובלתי ניתן להשגה. המראה ג