אניה חזרה לשולחנה והסיטה הצידה את ערימת הטיוטות העבה. היא השליכה את עצמה לעבודה והחלה לתקן אותן. היא המשיכה לעבוד בזמן שמחוגי השעון על הקיר המשיכו לנוע בהתמדה. כשסוף סוף הרימה את מבטה מהעבודה ונעצה מבט בשעון, הייתה השעה עשר וחצי. הילדים שלה בטח כבר ישנים עכשיו. מחשבה על יקיריה גרמה לליבה של אניה להתכווץ בכאב. היא עבדה עכשיו והיא צפתה לילות רבים במשרד. לא יהיה לה יותר זמן לבלות עם ילדיה. מצד שני, ה