🌹מנקודת מבטה של רוז🌹 רגליו הארוכות נראות חזקות כשהוא צועד לעברנו. מבטו ננעל על שלי לפני שהוא מסיט אותו. אני נושכת את שפתי ומסובבת את ידי בעצבנות. קפוצ'ון אפור מכסה את ראשו וידיו תקועות בכיסים הקדמיים. כמעט פרצתי בצחוק כשמבטי ירד להבחין שהוא לובש רק בוקסר משובץ. כנראה שאני לא היחידה שלא לבושה כראוי. הוא מגיע אלינו ומתעלם ממני לחלוטין. הוא מתמקד בדלת שלפנינו, החדר שבו לילי צועקת מכאבים. הוא מעט מתכווץ לפני שהוא בא להישען על הקיר שממולנו, ליד הדלת. "אה, אפשר לעזור לך?" שאל נואל לידי. כששמע אותו מדבר, הבחור מרים את ראשו כדי שנוכל לראות טוב יותר את תווי פניו. הוא מסיר את מכסה המנוע וחושף שיער בלונדיני פרוע שנראה כל כך רך שרציתי להעביר את אצבעותיי דרך כל קווצה. שפתיו הוורודות מתעקלות בחיוך קל כשהוא בוהה בקיר. "לא, אני לא חושב שאתם יכולים, אבל תודה ששאלתם." הוא נשמע שחצן ומזלזל. ומיד מצב הרוח שלי השתנה מסחיפה על יופיו המדהים לכעס מוחלט על הטון שלו. "אז למה אתה כאן ובמיוחד למה אתה עומד ליד החדר של החברה הכי טובה שלי?" נזפתי. שכחי מזה שהוא נאה, לבחור יש גישה של חמור. עיניו הכחולות פונות אלי במהירות ונשימתי נעצרת. אני מרגישה קפואה במקום כשעיניו שלא שידרו דבר בוהות בי. שפתיו התעקלו לחיוך קטן, בקושי מורגש. "אם את חייבת לדעת בלונדינית, החבר הכי טוב שלי נמצא בחדר הזה עם החברה ההרה שלו-" הוא נקטע בצעקה רמה. "כן!" הצעקה הרמה של לילי צפה באזור ואחריה יללה חדה מתינוק. "עכשיו אישה." הוא מסיים בחיוך זדוני וזז מהקיר. בהיתי בו אבל לא עניתי. ליבי הרקיע שחקים כששמעתי את הבכי החנוק של התינוק. אבל תהיתי למה הוא התכוון כשאמר אישה. זזתי מהמושב, החולצה שלי קצת מעל הברכיים כשקפצתי למעלה בהתרגשות ובשמחה. היא ילדה את התינוק, היא ילדה את התינוק! נואל קם ומושך אותי לחיבוק. "את רואה, ידעתי שהיא יכולה לעשות את זה." הוא משבח תוך כדי לחיצה עלי. הצחוק שלי נחנק בגלל שפניי נלחצות על חזהו. הדלת נפתחת קלות וראשו של אשר מציץ מהחלל הקטן. נואל ואני התרחקנו כדי להסתכל עליו, פנינו זועקות ציפייה. עיניו היו אדומות, כנראה מבכי, שפתיו נמתחו בחיוך גאה ענק. "היא ילדה את התינוק, זו בת, תוכלו לראות אותה עוד מעט, הם מנקים אותה." הוא מודיע ואז עיניו עוברות לבחור הגבוה והמהורהר. "מזל טוב אבא!" אומר הבחור ומחייך בשמחה. אני מוסחת לרגע על ידי החיוך שלו, הוא היה שונה מאוד מזה שהוא נתן קודם, זה היה מלא רגשות. אשר פורץ בצחוק רם ופותח את הדלת לגמרי כדי לצאת. הוא נמשך לחיבוק על ידי חברו שטופח על גבו. אני מסיטה את מבטי מהשניים, לא רוצה להיתפס בוהה. "תודה לוק!" הוא עונה ואז מתרחק. כששמעתי את שמו, מבטי ננעץ בו. אז שמו היה לוק, זה מתאים לו. אשר עוזב אותנו כדי לחזור לחדר. האוויר מתוח עכשיו כשנראה שלוק מתעלם מאיתנו לחלוטין. הוא לא היה ידידותי אבל גם אני לא, במיוחד לחארות. "אתה לא מדבר הרבה?" אומר נואל לידי, הוא מנסה ליצור שיחה. הוא סורק את לוק וגבותיו מתקמטות בריכוז. כאילו הנוכחות שלנו מעצבנת אותו, הוא שולח מבט מצמרר לנואל שמצטמק לאחור. אגרופי נקמצים לצידי כשאני זועפת עליו. הוא רואה את התגובה שלי ומסיט את עיניו. "אולי אני פשוט לא אוהב לדבר עם זרים." קולו קר, חסר כל רגש. "או שאולי לפני שבאת לכאן, הצלחת להכניס מקל לתחת שלך, תגיד לי זה כואב?" המילים יוצאות החוצה לפני שהצלחתי לעצור אותן. כדורי עיניים כחולים בהירים בוהים עכשיו לתוך נשמתי. אבל עדיין עמדתי על שלי, עיניי בוערות מכעס וידעתי אז שלא נסתדר. "מה, פגעתי ברגשות שלך בלונדיני?" לעגתי לו, השתמשתי במילה שבה הוא פנה אלי קודם לכן. לסתו נקמצה, ידיים קפוצות לצידיו כשהוא זועף עלי. פיו נפתח כדי לדבר, אבל הדלת נפתחת בפתאומיות. הוא עוצר ואז פונה לראות מי קטע אותו. פניו הזורחות של אשר מקבלות את פנינו וכל ויכוח שהיה קורה נפסק לחלוטין. הוא מפציר בנו להיכנס לחדר, פניו זועקות להוטות כשהוא זז הצידה כדי לתת לנו לעבור. לוק ממלמל משהו בשקט מתחת לנשימתו אבל נכנס לחדר. נואל ואני עוקבים אחריו. הדבר הראשון שאני רואה זה את לילי, מכורבלת בשמיכה לבנה על מיטת בית החולים. שערה מבולגן אבל עדיין מצליח להיראות מהמם. ראשה מתרומם כשהיא שומעת אותנו מתקרבים ונותנת חיוך עייף. כשהתקרבנו אליה, יכולתי לזהות שמיכה ורודה זעירה שהיא מחבקת בזרועותיה. יד זעירה מציצה החוצה וליבי נמס למראה. הגעתי לידה והסתכלתי על היד שהיא כרכה סביב התינוקת, טבעת יהלום על אצבעה בבטחה. התינוקת משמיעה צליל רך ומבטה משתפל כדי לבהות בבתה בחיבה. "מזל טוב לילי, היא יפה." אמרתי בשקט, פחדתי להפריע לתינוקת. נשענתי כדי לראות את התינוקת בצורה ברורה יותר. עיניי התרטבו כשראיתי אותה. אפה הקטן מתעוות כשפיה הקטן נפתח כדי לפלוט פיהוק. היא הייתה יפה, מהממת לחלוטין. אשר בא לעמוד לידה ונשען לנשק את רקתה של לילי. היא צוחקת ומסתכלת למעלה. מבטה עובר מלוק ואני ומחייכת. "אנחנו רוצים שתהיו הסנדקים." היא אומרת. הלבנתי בהלם ובהיתי בלוק שנראה מרוצה מהרעיון אבל כשמבטו עבר אלי הוא זועף. נואל דוחף אותי הצידה ובא לעמוד במקומי. "מה איתי? אני אהיה רק הסנדק של ברונו?" נואל מיילל. גלגלתי את עיני. "ברונו הוא סנאי נואל ואם אני אראה אותך מאכיל את החרא הזה שוב בדירה, אני אגרום לך לאכול קקי של כלבים במשך שבוע." עיניו הופכות לחריצים. "את לא תעזי!" הוא נוהם בשקט. נחרתי. "תנסה אותי." הזהרתי ואז פניתי לשלושת האנשים שבהו בנו בשעשוע. "אני אשמח להיות הסנדקית שלה, כבר קראתם לה בשם?" התלהבתי תוך כדי התכופפות כדי שאוכל לראות אותה קצת מוחצת את שפתיה. "לא אכפת לי להיות הסנדק שלה." אומר לוק ונמנע מלהסתכל עלי. כששמע את דברי חברו, אשר מחייך ואז מסתכל על נואל ואני. "מצטער שלא הצגתי אתכם קודם-" הוא מתחיל לדבר, מגרד את עורפו. "הבחור הזה כאן הוא לוק, החבר הכי טוב שלי." הוא דוחף את לוק בשובבות ואז מטה את ראשו אלינו. "לוק אלה החברים הכי טובים של לילי, רוז ונואל." לוק מצמיד את מבטו לנואל ואני ושולח חיוך זדוני לעברנו. "כבר נפגשנו." לילי מסתכלת בינינו בבלבול כשהיא חשה במתח באוויר. אבל מחליטה לקטוע את השקט הלא נוח. "קראנו לה אשלי." היא אומרת. הסרתי את עיני הלוהטות מלוק כדי לבהות באשלי הקטנה. "זה שם מקסים." חייכתי וליטפתי ביד את ידה הקטנה והרכה. "את רוצה להחזיק אותה?" שאלה אותי לילי, שכבר נתנה לי את אשלי. הנהנתי בלהיטות. ידיי כרכו סביב גופה הקטן כשקרבתי אותה לחזה שלי. בהיתי בפניה היפות, מעריצה את תווי פניה. "אני חושב שהייתה צריכה להיות לי את הזכות הזו קודם, אתה לא חושב?" טען לוק והלך לעברי. התעלמתי ממנו וצפיתי באשלי כורכת את ידה סביב אצבע המורה שלי. כופפתי את ראשי כדי להניח נשיקה על לחייה. לוק מרחף מעלינו, ידיו באות לגעת בידה הקטנה של אשלי. בסופו של דבר הוא נוגע בשלי וכולנו מתקשחים מהמגע. "כולכם מתלוננים על מי יחזיק אותה קודם אבל אני מתעלם לחלוטין." נואל מיילל לידינו.