"סקרלט! בבקשה תמהרי, אני לא רוצה שאחיך יצטרך לחכות כל כך הרבה זמן!" ג'סיקה צעקה במעלה המדרגות לבתה. "קיי, אמא! אני יודעת, תירגעי!" היא ענתה בחזרה. סקרלט גלגלה את עיניה ומירחה את השפתון האדום המזוהה איתה. אם יש לך את זה, למה לא להשוויץ בזה? היא חשבה לעצמה כשהיא בהתה במראה בהשתקפות שלה. מולה עמדה אישה צעירה ויפה עם שיער ג'ינג'י קצוץ באורך הכתפיים, צבוע בסגנון אומברה, החצי התחתון אדום עז. היא נפחה את שיערה, קמה ולקחה את מפתחות המכונית שלה. היא אהבה להיות בת שמונה עשרה - לאחר שקיבלה את מכוניתה מאמה ומאביה החורג ביום הולדתה לפני כמה חודשים. למרות שמלאו לה 18, הגיל שבו רוב אנשי הזאב הצעירים מוצאים את בני זוגם, סקרלט לא מצאה. היא לא דאגה יותר מדי לגבי זה, אחרי הכל, הלהקה שלהם לא הייתה גדולה מדי והבן זוג שלה יכול היה להיות בכל מקום בעולם. לעת עתה, היא פשוט תתמקד בעצמה. היא הרגישה את הזאבה שלה מתעוררת, הרגישה את נוכחותה במוחה והפכה לזאבה אפורה מפוארת. זה היה גדול יותר מרוב הזאבים בעיר שלהם, דבר שגרם לשמועות להתפשט בעיר, אף אחד לא ידע שהבן זוג של אמה היה אלפא. אבל הזאבה שלה הייתה עדות חותכת לכך. היא מיהרה לצאת מחדרה וכמעט התנגשה באחותה בת הארבע עשרה, אינדיגו. "תיזהרי, מכשפה," אינדיגו נזפה, וגרמה לסקרלט לנעוץ בה מבט. "אני מאחרת, אינדי, אני צריכה לאסוף את אלייז'ה משדה התעופה," היא אמרה רצה במורד המדרגות, לוקחת שתיים בכל פעם ומדלגת על ארבע האחרונות. רגליה פגעו בלוחות העץ הכהים ברעש חבטה. "סקרלט... תירגעי," אמרה ג'סיקה כשהיא יוצאת ממטבח האחוזה. היא לבשה סינר ושיערה השחור אסוף בפקעת מבולגנת. מכתמי הקמח סקרלט הבחינה שהיא בטח עבדה על הזמנה נוספת לעוגה. למרות שהיא הייתה אשת זאב, ג'סיקה הייתה אופה ידועה ומבוקשת בסטרטפורד-אפון-אייבון. זה היה משהו שהעסיק אותה והסיח את דעתה מדברים. למרות שהייתה הלונה של להקת ירח הדם, ג'סיקה לא זכתה להכרה מלאה מחברי הלהקה. עברו שנים מאז שהצטרפו ללהקה שלהם - לאחר שהלונה הראשונה נהרגה בהתקפת נוכלים שהותירה את הלהקה הרוסה. כשג'סיקה נכנסה לחיי האלפא השבורים, הלהקה חשה רגשות מעורבים, כאשר חלקם שמחו שהאלפא שלהם לא ישתגע לאחר אובדן הלונה שלו ואחרים לא בטוחים אם מישהו יכול להחליף את בת זוגו של האלפא שלהם, ומצאו את כניסתה לחייו חוסר כבוד ללונה הקודמת שלהם. "תחליטי! את רוצה שאני אמהר או לא?" סקרלט אמרה, לא מחכה לתשובה כשהיא מיהרה מהבית, חוצה את הדשא הירוק ונכנסת למכונית הפורד פיאסטה הלבנה שלה. סקרלט גרה ליד העיירה היפה סטרטפורד-אפון-אייבון עם יערות המקיפים את אזור הלהקה שלהם. זה היה מקום קטן אבל עם שטח פתוח בשפע, מושלם עבור הלהקה שלהם - ירח הדם. רוב חברי הלהקה גרו באזור הלהקה אבל חלקם גרו בעיר בין בני האדם והיו מגיעים ליער לריצה או לפגישות להקה. האלפא, ג'קסון ווסטווד, היה אביה החורג והיה הבעלים של האזור. היו לו עסקים משלו שעזרו לתמוך בלהקה כלכלית. למרות שללהקה שלו היו רק כ-500 חברים, הוא עדיין היה אלפא חזק והוגן. השמש הייתה גבוהה בשמיים והיא הורידה מעט את החלון, והשמיעה קצת מוזיקת EDM. היא הקשה על ההגה בציפורניה הצבועות הטריות. זה היה בערך 50 דקות נסיעה לברמינגהאם, שדה התעופה הקרוב ביותר לעיר שלהם, והיא שמחה על הזמן להתכונן נפשית לראות אותו שוב... היא נאנחה ונשענה לאחור במושב שלה, אלייז'ה ווסטווד. בנו של אביה החורג, האלפא העתידי של להקת ירח הדם. היא לא ראתה אותו בשנתיים האחרונות, זה היה לפני שני קיצים כשהוא ביקר מאימוני האלפא הנרחבים שלו ברחבי הארץ, ואז היא הבינה שהיא מאוהבת באחיה החורג. המחשבה עצמה גרמה לה להתכווץ מבפנים. מחשבה שהיא לא תעז להשמיע בקול רם. היא הרגישה עצבנית עכשיו, תוהה אם הרגשות האלה ייעלמו, היא קיוותה שכן, ולא רוצה שהדברים יהפכו למביכים ביניהם. למרות שאלייז'ה לא היה נחמד במיוחד כלפיה, תמיד מציק, מלגלג או מנסה לבייש אותה. היא שמחה כל כך כשהוא עזב את העיר לפני חמש שנים, וחשבה טוב שהלכת. אבל כשחזר לפני שני קיצים, היא ראתה אותו לגמרי אחרת. עכשיו כשהאימונים שלו הסתיימו, והוא חוזר הביתה לצמיתות, הוא יהפוך לאלפא בקרוב מספיק בעוד ג'קסון יתפטר. היא תמיד ידעה שאלייז'ה הוא צעיר נאה מאוד. היו לו תלתלים שוקולדיים טעימים עם פסים טבעיים שהבהירו את השמש ואותן עיניים כחולות חודרות... "פאק..." היא מלמלה. אל תתני לעצמך לרדת בנתיב המחשבה הזה סקרלט... לא עכשיו. לעולם לא. ---------------------------------- שדה התעופה היה המולה עם אנשים שעזבו ונכנסו, מוניות ומכוניות חונות מסביב. היא התקשתה למצוא מקום חניה לפני שהצליחה לדחוס את עצמה למקום צר מאוד, ואז הבינה שהיא לא יכולה לפתוח את דלת הצד שלה. נאנחת בתסכול היא טיפסה למושב הנוסע ויצאה החוצה. היא נכשלה בארבעה מבחנים לפני שעברה וחניית מפרץ עדיין לא הייתה אחת מנקודות החוזק שלה... כשנכנסה לשדה התעופה היא סרקה את תצוגת מידע הטיסה. הטיסה נחתה לפני שלושים דקות. היא עוויתה את פניה והצליבה את זרועותיה, בתקווה שהיא לא איחרה מדי. לוקח זמן לאסוף את המזוודות שלך, נכון? "סוף סוף... למה אני לא מופתע?" קול מרושע הגיע מאחוריה, היא הסתובבה והתנגשה במישהו. "אאוץ' פאק! זה כאב!" סקרלט נאנחה. היא עיסתה את שדיה והרימה את מבטה כדי לנעוץ מבט בזכר הלבנים שהרגע התנגשה בו, קופאת כשראתה את פניו השחצניות של אחיה החורג. הניחוח של תבלין חורף, וניל ומושק לבן עטף את חושיה. "צריכה עזרה בעיסוי זה?" הוא שאל, עיניו מרצדות מטה אל שדיה, היא הסמיקה ונעצה בו מבט. "אה, שתוק אלייז'ה," היא ענתה ומגלגלת את עיניה. "מה קרה? האח הגדול לא יכול לטפל באחותו הקטנה והיקרה?" הוא לעג. מילותיו הציתו תענוג אסור בתוכה. "אני מבטיח לטפל בך היטב... רק תגידי את המילה אדום..." נשימתו דגדגה את אוזנה, לבה דפק בחזה. היא דחפה אותו ממנה, מנסה לא לשים לב לאיך החזה שלו הרגיש מתחת לאצבעותיה. הוא נראה מדהים, סקסי יותר ממה שהיא זכרה, האם הוא גבה קצת יותר? הוא היה גבוה מששת רגליים, והוא בהחלט היה גדול יותר מבעבר. עורו היה שזוף וזיפים קלים כיסו את לסתו. הוא היה לבוש בג'ינס קרוע, חולצת טי לבנה, ז'קט עור ונעלי נייקי, והוא נראה טוב ללא מאמץ. הוא היה זכר האלפא הטיפוסי - הורס. "תפסיק להיות חמור, ברור שלא השתנית." היא אמרה ונעצה בו מבט. הוא הסתכל עליה, היא הריחה... טעים. "את השתנית הרבה למרות... התחלתי לחשוב שפוסטים באינסטגרם אולי היו כולם פוטושופ ועריכה... ברור שלא..." הוא אמר, עיניו עוקבות אחר המסגרת שלה בגובה 1.57 מטר ובודקות את הקימורים שלה. היא הייתה בצד הקטן יותר עבור זאבת, אבל הוא אהב את זה. הוא ניסה לא להתעכב על האופן שבו החלק העליון השחור שלה נמתח בחזה, בשילוב עם ג'ינס סקיני כחול ומגפי עקב שחורים, היא נראתה חמה ללא מאמץ. היא לא נראתה כמו ילדה צעירה יותר - עכשיו גדלה לאישה סקסית וחמה. (זה היה בטוח, הוא לא היה עיוור כדי להכחיש את זה.) הוא לא היה עיוור ולא משנה מי היא הייתה, הוא לא יכול היה להכחיש את זה. "אם סיימת להיות מעצבן, נלך? אין לי את כל היום." היא אמרה כשהיא מובילה את הדרך החוצה. אלייז'ה חייך בזמן שעקב אחריה, עיניו נופלות על התחת שלה, היא באמת התמלאה יפה. האינסטגרם שלה הכיל רק תמונות סלפי או תמונות אוכל. הקיץ הולך להיות כיף... הם הגיעו למכונית זמן קצר לאחר מכן והיא פתחה אותה ופתחה לו את תא המטען, הוא השליך פנימה את המזוודה ותיק הנסיעות שלו, והסתובב למושב הנוסע. "חכה, תן לי להיכנס קודם," היא אמרה. הוא הרים גבה. "מה? ריסקת את הדלת השנייה?" "לא, מקום החניה היה צר." היא אמרה, נכנסה פנימה ועברה למושב הנהג לפני שהוא נכנס. ניחוח פרחוני לבן עשיר מילא את המכונית, שלה. "מקום החניה היה בסדר, חנית לא נכון." הוא העיר כשהיא התניעה את המכונית. "תחגור," אמרה סקרלט תוך התעלמות מהערתו. "דואגת לי?" הוא הקניט, וחייך כשהיא נעצה בו מבט. "לא, אבל זו המכונית שלי, אז החוקים שלי." היא אמרה כשהיא יוצאת מהמקום, מודעת מאוד לתצפית שלו. הוא התעלם ממנה וסירב לחגור את החגורה, והתעסק ברשימת ההשמעה שלה. הוא נשען לאחור כש-"Or Nah" של Somo התחיל להתנגן. היא שמרה על עיניה על הכביש ומנסה לא להתמקד במילות השיר. המילים קצת יותר מדי, ועם אלייז'ה במכונית... התמונה בראשה לא הייתה הגונה... "אז איך זה ששלחו אותך להביא אותי?" הוא שאל והסתכל על הג'ינג'ית הנמרצת. "פגישה של הרגע האחרון עם איזה אלפא צצה ואתה מכיר את אבא, העבודה קודמת לכל." היא ענתה, וגרמה לאלייז'ה לקמט את מצחו. זה הרגיז אותו כשהיא קראה לאביו, 'אבא'. "זה הגיוני." הוא אמר ולא נתן לתסכול שלו להראות. "למה לא פשוט רצת את כל הדרך חזרה?" היא שאלה. הזאבה שלה הסכימה איתה. למרות שיש לך זאב, לא היה לך קול שני בראש, יכולת להרגיש את הרגשות שלהם ולחוש את דעותיהם. כמו מצפון שני. "מזוודות יקירתי," הוא אמר בלעג, וגרם לצעירה לקמט את מצחה. "מה עם ג'סיקה, עסוקה באפייה?" "כן, חשבתי שאין לה שום דבר היום אבל הזמנה של הרגע האחרון הגיעה וכמו שאומרים, מה הטעם לקנות לי מכונית אם אני לא יכולה להיות שימושית?" אלייז'ה חייך "אני מסכים, טפיל." הוא אמר ודקר את צידי ראשה, מה שגרם לה לנעוץ בו מבט שוב. "אני לא טפילה, אני עוזרת במסעדה בסופי שבוע... ואני עובדת גם בסלון..." היא אמרה, המבט שלה דועך. שלא כמו אלייז'ה, החכם והאינטליגנטי - גאוות המשפחה. היא הייתה אכזבה, ולמדה קורס יופי במכללה והמשיכה להגיש מועמדות לסלון אנושי מקומי. משהו שהוריה לא שמחו עליו, ורצו שהיא תקבל תואר כמו אלייז'ה, שחוץ מתפקידי האלפא שלו היה לו תואר בעסקים. "מגניב. אני אוהב את השיער, זה מתאים לך." הוא אמר. כשגדלה היא עברה מסגולים לכחולים וורודים, אבל זה היה האדום ביותר שהוא ראה את זה וזה נראה די חם עליה. "תודה," היא אמרה בחשדנות. "אז אתה רעב? נעצור בתחנת שירות?" "כן בואי, אני רעב כמו כלב, את יודעת שהאוכל במטוס לא אכיל." הוא אמר ודחף את מושבו רחוק ככל האפשר ומותח מעט את רגליו הארוכות. "זה לא כל כך נורא." היא אמרה משועשעת. היא שמרה על עיניה פקוחות לסימן שאמר להם שתחנת שירות מתקרבת. *הערת מחברת: תודה שקראתם אם נהניתם מהפרק הזה, אנא השאירו לי תגובה כדי לתמוך בסיפור!*