עשרים דקות לאחר מכן, ושניהם נכנסו לתחנת הדלק. אלייז'ה הזמין מקדונלד'ס ונשא את המגש לשולחן. "אני לא מאמין שאתה עדיין יכול לאכול ארבעה ביג מק..." היא אמרה, בהתה בשרירי הבטן שלו. הוא היה אלפא אחרי הכל, ונחשו שעם כל האימונים הוא היה צריך את זה. "אני ילד גדול, רד, אני צריך דלק." הוא ענה, כשהם התיישבו זה מול זה. היא לקחה את ארוחת פילה הדג שלה, פתחה את עטיפת ההמבורגר והביטה בו. שוב, בטנה התהפכה כשמבטיהם נפגשו. "את עדיין רווקה? או שמצאת גבר שיכול לרסן את המזג שלך?" הוא שאל, נוגס בהמבורגר שלו, וחשב שהוא מפקפק בכך שהיא רווקה; בנים תמיד מצאו אותה סקסית וחמה. אבל המזג הסוער שלה הוא שמעולם לא הוביל אותם רחוק. אבל כשהוא מסתכל עליה עכשיו, אין סיכוי שהיא רווקה. והוא ידע שהיא לא מצאה את בן זוגה, אחרת היה סימן על צווארה. "מצחיק מאוד אלייז'ה, מה איתך? אתה עדיין ילד קשוח או שמצאת את בן/בת הזוג שלך שיכול לאלף את דרכיך הפרועות?" היא שאלה, תוך התחמקות משאלתו וחיקתה את הטון בו השתמש. בידיעה שהוא לא עשה זאת, אחרת כל הלהקה הייתה יודעת. אלייז'ה חייך חיוך ערמומי. "אני אוהב את דרכי הפרועות שלי... אין חוקים כשזה מגיע אליי." הוא אמר, נשען קדימה וקרץ לה. ליבה הלם בחזה. "מה זה בכלל אומר?" היא שאלה ולגמה מהמשקה שלה. "תביני את זה, רד, תביני את זה..." אמר אלייז'ה. עיניו נפלו על השפתיים האדומות שלה, הדרך שבה הן נכרכו סביב הקש הזה... הדרך שבה היא ליקקה את שפתיה. הוא קימט את מצחו, מה לעזאזל הבעיה שלו. היא הייתה אחותו החורגת, והוא בדק אותה קצת יותר מדי... הוא היה צריך למצוא אישה הלילה, לשחרר את כל האנרגיה העצורה שנראה שיש לו בתוכו. "לא היה ירח דם לפני חודש?" הוא שאל לאחר רגע. עבור אנשי זאב, הם יכלו למצוא את בן זוגם רק בירח דם. משהו שקורה שני לילות בשנה. דווקא בלילות האלה הקשר התחבר, כל עוד בן הזוג היה בקרבת מקום. "כן, היה." היא אמרה, מקמטת את מצחה בעדינות אל ההמבורגר שלה. אם היא הייתה מוצאת את בן זוגה, אולי הרגשות המטופשים האלה היו נעלמים. -------- הם חזרו לכביש. עשרים דקות נותרו עד שהם הגיעו הביתה. אלייז'ה נענע את ברכו לצלילי המוזיקה. מדי פעם מבטו נדד אל הג'ינג'ית הנמרצת במושב הנהג. שערה האדום הגזוע הסתיר חצי מפניה, כשהיא הזיזה את גופה לצלילי המוזיקה. לפתע, הוא ראה טשטוש חולף על פני המכונית. "תיזהרו!" הוא צעק, תפס את ההגה ומסובב אותו שמאלה. סקרלט פלטה צרחה מבוהלת כשהיא נזרקה לתוכו. המכונית התהפכה כשמשהו גדול פגע במכונית. קול צריחה של מתכת גרם לסקרלט להתכווץ, כשהיא חשה כאב כואב במותניה עד שהרגישה יד ששלחה דרכה עקצוצים נעימים כשהוא נגע בה שם. "לעזאזל עם רד, את מדממת." הוא מילמל, וקולט אנחת כאב בתגובה. "שקט, תפסתי אותך." הוא בעט את הדלת מציריה, התגלגל החוצה, מחבק את גופה אל חזהו. קם, הביט בשלושת הזאבים שעמדו שם ונהמים. הוא הריח שהם לא נוכלים. שניים היו די גדולים, בהחלט בטא ודלתא. "מה את רוצה?" שאל אלייז'ה בקרירות, והזיז את סקרלט מאחוריו בהגנתיות. גופו הגדול מכסה את גופה הקטן בהרבה. הזאב הגדול ביותר הפך לגבר צעיר. לא לבוש דבר, ואפילו לא מופתע מזה. משהו נורמלי אצל אנשי זאב. הוא הביט סביב. 21. עיניו החומות החדות פגשו את עיניו הכחולות של אלייז'ה. רוח חדה נשבה על פניהם, מרשרשת על הדשא בצידי הדרכים. "אותה, תעזבי אותה ואת מוזמנת לעבור." הוא אמר, סקרלט קפאה, למה הם רצו אותה? אלייז'ה הרים גבה. "את מדברת עם אלפא מזוינת. אני לא מציית לפקודות. אני נותן אותן." הוא נהם, קולו מתעמק. האיש הרים את ידו, צעד אחורה. "אני מבין... אבל האם אני יכול לדבר איתה?" הוא שאל בקצרה. אלייז'ה נהם שוב, מוכן לזוז, אבל סקרלט הניחה יד על זרועו ויצאה מאחוריו. "סקרלט..." אמר האיש, גורם לה להזעיף פנים. "זה קייד. אולי את לא זוכרת אותי, אבל אני בטוחה שאני מזהה את העיניים הירוקות האלה בכל מקום." סקרלט קפאה, ליבה הלם. קייד. היה רק ​​קייד אחד שהיא הכירה, והוא אמור להיות במרחק של מאה מיילים בלהקה של אביה. ליבה הלם בחזה. אלייז'ה הביט בה בחדות. הוא שמע את הפעימה בחזה ולהריח את הפחד באוויר. הוא הניח יד אינסטינקטיבית סביב מותניה, משך אותה קרוב אליה, נועץ מבט מאיים בקייד. "חברים?" שאל קייד, וגרם לסקרלט להסמיק למרות חומרת המצב. "אולי," נהם אלייז'ה, מרגיש תחושה חזקה של רכושנות באופן שבו קייד הסתכל עליה ודיבר אליה. "מישהו יכול לשתף איך לעזאזל אתם מכירים אחד את השני?" "הוא מהלהקה הישנה שלי." אמרה סקרלט בשקט, מודעת מאוד לכל רכס בגופו, חזה נלחץ אל שלו. אלייז'ה נראה מופתע לרגע. "ואתה צריך לחזור ולתפוס את מקומך." אמר קייד, צופה בהם ברוגע, והבין שהם לא הריחו אותו הדבר. וממה שהוא ראה, אף אחד מהם לא היה מסומן. "אני הבטא החדשה, הבטא שתתפוס את מקומו לידך-" "פשוט לכו! אני לא רוצה שום קשר לחבילה הזאת!" "עכשיו לכו לפני שאקרע את כולכם לגזרים!" היא נהמה, עיניה נוצצות בצורה מסוכנת. רק ג'קסון ידע שאביה הוא אלפא, למרות כל השמועות מאז ליל המשמרת הראשונה שלה. אבל הם רצו לשמור את זה בסוד, העובדה שאביה עקב אחריהם עד כה... פירושה שהוא ידע בדיוק איפה הם גרים. קייד קימט את מצחו, וסימן לשני הזאבים שלצידו לתקוף. סקרלט הסתובבה מוכנה להילחם, כאב עווית התגלגל לצדה, אבל הזאבים כיוונו לאלייז'ה. שהפך לזאב חום בהיר מפואר, פרוותו הייתה מבריקה. הוא היה ענק, גדול יותר מבעבר, סקרלט חשבה ביראת כבוד. הוא בבירור עמד על ארבע בגובה של יותר ממטר וחצי, והוא היה גדול יותר מכל זאב אלפא שסקרלט ראתה קודם לכן. הוא זינק על הזאבים עוד לפני שהגיעו אליו, נושך בצוואר אחד שלהם כשהוא תלש אותו מהגוף. דם ניתז בכל מקום. כפו חתכה דרך חזהו של הזאב השני. כאשר הזאב הראשון נפל ארצה מת, הוא הפך לגופו של זאב ערוף... אנושי. קייד בטח קישר משהו לזאב השני, שנסוג במהירות. אלייז'ה עבר לצורתו האנושית, הילה חזקה הקיפה אותו. כוח האלפא שלו נובע ממנו. "תגיד לאלפא שלך, אין שום סיכוי שהוא יתפוס את סקרלט. יהיו הסיבות שלו אשר יהיו, נסה לתקוף או להגיע אליה שוב פעם אחת ואני אקח את זה כהתקפה אישית. ואתה לא רוצה לעלות בצד הלא נכון של אלפא העתיד אלייז'ה ווסטווד מלהקת ירח הדם. ואנחנו מוכנים למלחמה." הוא אמר שקולו היה מסוכן ועמוק. קייד קימט את מצחו והנהן, והעיף מבט אחרון בסקרלט. "את לא יכולה לברוח מזכותך מלידה..." הוא מלמל לפני שהסתובב, זז וברח. סקרלט נשמה נשימה עמוקה, ואז הבינה שאלייז'ה עומד עירום מולה. הוא הסתובב, והיא עצמה את עיניה במהירות. "בגדים!" היא צרחה, אלייז'ה הרים גבה והביט למטה. "מה אתה, תינוק? מעולם לא ראית זין קודם?" הוא שאל, וחשב שאין לה בעיה עם הזין של הבחור השני שנחשף. "ברור שיש לי. אני פשוט לא רוצה להינזק לכל החיים מלראות את שלך!" היא אמרה, מתכווץ מהכאב הצרוב בצדה. "מה שתגידי, רד, כל אישה תתחנן להעיף מבט אחד על שלי." הגיעה תשובתו השחצנית. "אני אחותך, זוכרת?" היא השיבה, עיניה עדיין מוסבות, בידיעה שהיא מסתכלת, יהיו לה רק תמונות חיות עוד יותר לחלום עליהן. הוא לא ענה, הפך את המכונית ההרוסה על ארבע ופתח את תא המטען. הוא הוציא את תיק הכושר שלו, לבש זוג מכנסיים. "את יכולה להסתכל עכשיו, חסודה." הוא העיר, ניגש אליה כשהיא גלגלה את עיניה. בידיעה שהיא מסתירה משהו. הוא לא התגעגע לאופן שבו היא קטעה את הבחור, וגם לא לפחד שהתגלגל ממנה. אבל עכשיו לא היה הזמן לשאול. הוא הושיט יד לשולי חולצתה השחורה, קרע אותה מעליה, וגרם לה להתנשף. "מה את עושה!" היא צרחה, מכסה את שדיה בחזייה האדומה התחרה בזרועותיה. לא שהיא כיסתה הרבה, חשב. היא הייתה בגודל סביר, לא ענקית וגם לא קטנה. הגודל המושלם לידיו, חשב, מקמט את מצחו כשהדף את המחשבה. היא אחותו החורגת, הזכיר לעצמו. עיניו עברו משדיה המפתים למותניה לפני שכרע על גבו. "זה יגליד, למרות שזה די עמוק." הוא אמר, כמעט וניגעה בו כשהיא אחזה בזרועותיו. היא הביטה בו למרות הסומק הקלוש על לחייה. הוא הרים גבה, מחייך חיוך רחב למבוכה שלה, מבלי לדעת שזו הקרבה שלהם שמציקה לה. הוא אחז בפרקי ידיה והצמיד אותם למכונית שעדיין כרעה לפניה. "מה את עושה?!" היא צעקה, ליבה הלם. האם היא חולמת? ליבה פעם והתנועה המחוספסת שלו רק החמירה את המצב. "זה ירפא מהר יותר." הוא אמר בקול צרוד, רכן קדימה, מבלי לפספס את ליבה הפועם. והעביר את לשונו לאט לאורך הפצע. היא התנשפה כשעונג פרץ דרכה. עפעפיה נעצמו, ליבה כאבה מהנאה. כשלונו רצה באיטיות במעלה ירכה, על פני מותניה, ועצרה ממש מתחת לחזה. הוא שאף את ריחה המפתה, את תחושת עורה ואת הטעם המתוק של דמה. לרוק אלפא היו יכולות ריפוי, אם כי יותר בצורת זאב. הוא ידע שהיא תתרפא בקרוב, אבל לראות אותה שם בחזייה העיר משהו בתוכו, והוא רצה להרגיש את עורה החלק כנגד שפתיו... הוא הרים את מבטו, מעבר לתלוליות המושלמות שלה. מבלי לפספס את הניצנים הקשים, ששלחו דם שטף דרומה. הוא העביר את מבטו באיטיות אל פניה הסמוקות, בדיוק כשעיניהם נפגשו, ריח עוררותה הכה בו כמו מפולת שלגים משכרת... *הערת המחבר: תודה שקראתם, אני מקווה שנהניתם מהפרק הזה, אנא השאירו תגובה אם כן! עקבו אחריי באינסטגרם ב- author.muse*