מל הרגיש כאילו הוא חווה התקף לב קטן כששמע את קולה של זואי מהטלפון. היא נשמעה כל כך רגועה וקולה היה בדיוק כפי שזכר אותו. "זואי?" מל קרא בשמה בחוסר אמון והם יכלו לשמוע אותה צוחקת קלות, הצליל הזה גרם לו לדמיין את האופן שבו עיניה נדלקו בשובבות. מצד שני, דסגר היה המום, הוא בהה בטלפון, קפוא, בעוד הלסת של וין נשמטה. "מה שלומך?" שאלה זואי, קולה נשמע עליז, מה שהרגיע את מל כי לפחות, היא בסדר, היכן שהיא נמצא