זואי התיישבה על הרצפה הקרה, מוחה היה ריק, היא לא הייתה בטוחה מה לעשות כדי להתקדם ואיך לבשר את החדשות לדסגר כשהיא מואשמת בבגידה. היא באמת רצתה לבכות. איך חייה יכלו להשתנות במאה ושמונים מעלות תוך יומיים בלבד? לפני יומיים, דסגר היה בן זוגה, הוא היה עושה הכל כדי לוודא שהיא מאושרת ומסופקת, הוא לעולם לא היה מרים את קולו, וגם לא משפיל אותה. אבל עכשיו, הוא קורא לה זונה? הוא לא האמין לה, אפילו לא מילה אחת.