רוֹאַן אֲנִי עוֹצֵם אֶת עֵינַי כְּשֶׁאֲנִי נִשְׁעָן לְאָחוֹר בַּכִּסֵּא שֶׁלִּי, אֲנִי מֻתָּשׁ אֲבָל אֵין סוֹף בַּנִּרְאֶה לְנִיּוּר הַנְּיָרוֹת עַל שֻׁלְחָנִי. עֲדַיִן יֵשׁ לָנוּ הַרְבֵּה נְקֵבוֹת לְשִׁבּוּץ בְּתוֹךְ לְהָקוֹת אֲחֵרוֹת, אֲבָל מוֹרְגָּן לֹא מוּכָן לִיטֹּל סִכּוּן בְּשִׁבּוּצָן סְתָם בְּכָל מָקוֹם. כֻּלָּם הִתְנַדְּבוּ לַעֲזֹר לְדֵיְמוֹן לְשַׁבֵּץ אֶת כֻּלָּם בְּתוֹךְ לַהֲקָה חֲדָשָ