מנקודת המבט של אשטון. אמא ואבא סוף סוף השלימו עם העובדה שמורגן איננה, אבל כולנו מקווים שהיא תשוב יום אחד. לא שקל להם להמשיך הלאה, אבל הם לאט לאט מצליחים. אחיי ואני מתחלפים בחיפושים אחר מורגן בסופי השבוע, אבל עד כה לא הצלחנו למצוא שום זכר שלה ונעשה קשה יותר להישאר אופטימיים. "אשטון, יש לך רגע?" אייברי שואל כשהוא נכנס למשרד שלי ואני מסמן לו לשבת בכיסא שמולי. "גרייסון תמיד היה בעל אינסטינקטים נהדרים