דנקן ואדירה יצאו לריצה, הזאבה שלה, ארטמיס, הייתה יפה ומהירה, ואפולו היה מאוהב בה לחלוטין. הם שיחקו, צדו ורצו זה עם זה. הם אפילו תפסו תנומה יחד תחת ענפי עץ אורן. דנקן נזכר כשקמו הבוקר. נשיקה נוספת, הפעם חמה בהרבה משתי האחרות; דנקן יכול היה לחוש בצורך שלה מתגבר בתוכה; זה היה רק עניין של עוד קצת זמן. הם היו בדרכם חזרה לבקתה שלהם כששני הזאבים חשו שצופים בהם. מוחו של דנקן קישר את מרקו למיקומו ולמה שקור