כשדנקן יצא ממחשבותיו, נשמעה דפיקה בדלת ואחותו צעקה שיפתחו לפני שתקרה תאונה בקנה מידה עצום. הוא פתח את הדלת ואחותו נכנסה פנימה כשהיא נושאת שקים וקופסאות בכל צורה וגודל. "אני רואה שהלכת לקניות, מארני." מארני צחקה, "יש עוד בדרך, שלחתי את מרקו להביא את השאר." "מארני, אמרתי רק מספיק עד שאוכל לקחת אותה לקניות, נראה שקנית את כל החנות." "אוי, תפסיק להיות מלכת דרמה ותתחיל לעזור לי." דנקן התחיל לפרוק את מארני ולהניח הכל באמצע הרצפה, בדיוק כשמרקו נכנס לחדר ונראה כמו חמור משא. הוא הלך ישר למקום שדנקן הניח את הדברים האחרים והשליך הכל לערימה. מרקו התקשר מחשבתית לדנקן, "אם טוב לך, תברח מהר. יש לי שלוש אחיות, זוכר? ראיתי את זה קודם, תאמין לי, אתה לא רוצה להישאר. הם יגרמו לך לעשות דברים שאף גבר לא צריך לעשות." מרקו הסתובב על עקביו וברח מהחדר. דנקן הסתכל על ספייר, היא נראתה קצת מבולבלת, הוא ניגש אליה ואחז בידה. "ספייר, זו אחותי הקטנה, מארני. מארני, זו בת הזוג והל Luna ספייר." מארני התחילה לקפוץ בהתרגשות, "אלוהים אדירים! מצאת את בת הזוג שלך." דנקן התכופף ונישק את ספייר בראש. "אני הולך עכשיו, יש לי קצת עבודה לעשות. שתיהן תהנו." "אה, אולי מארני יכולה לעזור לך להמציא שם חדש. התכוונתי לזה כשאמרתי שאני לא רוצה שתזכרי את כל השטויות האלה בכל פעם שמישהו אומר את שמה." בקידה חיננית מאוד, הוא עזב את החדר. מארני הלכה והתיישבה על המיטה, ולקחה את ספייר איתה. "אנחנו נהיה חברות ממש טובות, אני פשוט יכולה לדעת דברים כאלה. נדבר תוך כדי." עם זה היא התחילה להוציא דברים מהשקים, לפני שהיא אפילו ידעה את זה, היו לה שמפו, מרכך, סבון גוף וקרם גוף. היה לה כל מה שילדה יכולה לרצות במחלקת מוצרי הטואלטיקה. מארני הייתה מערבולת של אנרגיה, עכשיו היא הוציאה שמלות קיץ, ג'ינסים, חולצות טי, מכנסי טרנינג וסווטשירטים, פיג'מות, כותנות לילה, חזיות, תחתונים, וכמה פריטים שהיא הייתה בטוחה שהם בעצם רק חוט. במה שהיא לא הייתה בטוחה, מארני פשוט הכניסה לארון בכל מקרה. "אוקיי, עכשיו אנחנו הולכות לפנק אותך, לעשות לך מהפך, והכל באמצע." היא רצה לחדר האמבטיה והתחילה את האמבטיה. ספייר יכלה להריח את כל הדברים שהיא השתמשה בהם זה היה מאוד חזק. מארני יצאה וראתה את ספייר מקמטת את האף מהריח. "אני יודעת, הגזמתי והתחלתי מחדש את האמבטיה, זה הריח כמו בית בושת צרפתי בערב שישי." "אוקיי, הגיע הזמן לאמבטיית הבועות שלך" ספייר נכנסה לחדר האמבטיה והתחילה להוריד את הבגדים כשהיא שמעה את מארני נאנחת. ספייר ידעה על מה היא מסתכלת ופנתה להסתיר אותם. הן בהו זו בזו קצת ואז מארני זינקה על ספייר, חיבקה אותה. מארני בכתה ואמרה שהיא מצטערת שוב ושוב. ספייר נסוגה והסתכלה על פניה המגואלים בדמעות של מארני. "אני לא רוצה לשמוע אותך אומרת מצטערת לעולם, מה שנעשה לא נעשה על ידך. לעולם אל תגידי שאת מצטערת על החרא שאחרים עושים." מארני חיבקה אותה שוב ונתנה לספייר להיכנס לאמבטיה. "עכשיו אני רוצה שתירגעי ותנסי את כל ריחות האמבטיה. אני אבוא לקחת אותך בעוד חצי שעה." ברגע שמארני סגרה את הדלת היא התקשרה מחשבתית לדנקן. "ידעת על כל הצלקות האלה על הגב והרגליים שלה?" "מארני, על מה לעזאזל את מדברת?." "דנקן יש לה צלקות ארוכות על הגב והירכיים העליונות שלה, היא גם נראית כאילו היא לא אכלה ארוחה טובה הרבה, הרבה זמן. למה קוראים לה ספייר?" מארני חיכתה שדנקן יענה, במקום זאת, דלת חדר השינה נפתחה ושם עמד דנקן כועס מאוד. הוא חלף על פני מארני בדרכו לחדר האמבטיה, מארני תפסה אותו ומשכה אותו משם. "אם תיכנס לשם כועס, בזמן שהיא עירומה באמבטיה לעולם לא תגרום לה לבטוח בך. האמבטיה היא המקום שבו אישה הכי פגיעה. אז תאט את הקצב ותחזור למטלות האלפא שלך." דנקן הסתכל על מארני עוד קצת עד שהוא נרגע. "בסדר אני אלך אבל אני רוצה לדעת כל דבר שהיא תספר לך, הבנת?" מארני הנהנה בראשה ודחפה אותו למסדרון, סגרה ונעלה את הדלת מאחוריו. ________________________________ לילי צעדה בזעם במסדרונות התיכון שלה, לא משנה לאן היא הסתכלה היא לא הצליחה למצוא את ה-ספייר בשום מקום, וגם אף אחד מחבריה לא הצליח. אה, הכלבה הקטנה הזאת תשלם על זה, איך היא מעזה לא להגיע לבית הספר, היא הייתה אמורה לתת ללילי את התשובות למבחן. אם היא לא תקבל את זה היא אולי תצטרך לקחת שיעורי קיץ, אין שום סיכוי שהיא תסבול את ההשפלה הזאת. לא הייתה ברירה, היא אמרה לחברים שלה להגיד למורה שהיא חולה והלכה הביתה. היא הסתערה החוצה מבית הספר, רומסת ברגליה בעקבים בגובה ארבעה אינץ'. היא הגיעה לב.מ.וו החדשה שלה ושרפה גומי מחניון. פונה כמו טיל ישר לביתה. לילי הסתערה אדומה על פניה לתוך ביתה, אמה ג'ואן עצרה אותה. "מה לעזאזל את עושה בבית? את אמורה להיות שקועה עד הברכיים בבחינות עכשיו." "אמא הכלבה הקטנה הזאת מעולם לא הופיעה כדי לתת לי את התשובות, הייתי צריכה להגיד להם שאני חולה והלכתי הביתה." אמה שלה הרימה קול בזעם. הסתערה לעליית הגג כדי ללמד את ה-ספייר עוד שיעור, מוטב לה שתהיה מתה שם למעלה. זה התירוץ היחיד שהיא תקבל, גם אז היא עדיין עלולה להשתמש בשוט עליה. כשהם הגיעו לדלת עליית הגג ג'ואן השתמשה במפתח שלה ופתחה את הדלת. הם פגשו בדממה, הדליקו את האור, הם הסתכלו סביב החדר היה ריק. לפי המראה, היא ארזה את החרא שלה ועזבה. ג'ואן התמלאה זעם והפילה את השידה, שהתנפצה לרסיסים במגע עם הרצפה. איך הכלבה הקטנה הזאת יכולה לעשות את זה, איך היא מעזה לחשוב שהיא יכולה לעזוב. "מה נעשה עכשיו, אמא? "נמצא את הכלבה ונכה אותה חזרה לכניעה שוב. אני הולכת ליצור קשר עם אבא שלך ולהגיד לו שיביא את התחת שלו הביתה. היא יודעת יותר מדי, אנחנו לא יכולים לתת לה לעזוב את שטח הלהקה." ג'ואן דחפה את לילי מהבית. "לכי ותתחילי לחפש את הכלבה הקטנה, וכשהלימודים יסתיימו תגרמי לחברים שלך לעזור לך. אני הולכת ישר לאלפא מייקל ולדווח לו על מה שקורה." לילי נסעה משם לא בטוחה איפה לחפש, זה לא כאילו ה-ספייר הסתובבה בשום מקום שהיא אהבה ללכת אליו. ואז עלה לה רעיון, די נדיר בשבילה. לכלבה הקטנה הייתה עבודה במלון מקומי, עכשיו היא רק צריכה להבין איזה ולהתחיל לשאול שאלות. למען האמת, עמוק בפנים היא קיוותה שספייר ברחה. __________________________ ספייר הייתה עכשיו לבושה בג'ינס נוח וחולצת טי רכה. מארני סידרה לה את השיער, ניסתה איפור וקרמים, ובמהלך כל זה הם אכלו פיצה. היא ידעה עכשיו איך זה להיות אחד מראשי הברביות שבנות קטנות משחקות איתם. "מארני, איך אני צריכה לקרוא לעצמי? אני לא רוצה את השם הזה למרות שזה כל מה שידעתי." "ובכן, האם יש שם אחר שתמיד אהבת, את יכולה לנסות אותו קצת ולראות אם הוא מתאים לך. מה הזאב שלך אומר?" ספייר התקשרה מחשבתית לארטמיס, "ובכן, יש לך רעיונות?" ארטמיס שתקה קצת ואז היא אמרה, "אדירה". "ארטמיס אומרת, אדירה, אני אוהבת את זה." "טוב מאוד, אני קוראת לך אדירה מארי מקפטון. נתתי לך את השם האמצעי שלי כאחיות עכשיו אנחנו יכולות לחלוק אותו." מארני התקשרה מחשבתית לדנקן וסיפרה לו את השם שהם החליטו עליו כדי שהוא יוכל להכין את כל הניירת. דנקן אמר את השם, הוא והזאב שלו הסכימו שזו הבחירה הנכונה, בחירה יפה. שם מושלם לבת הזוג המושלמת שלו. כשהערב ירד דנקן הלך ללוות את הנשים לארוחת ערב, זו תהיה הפעם הראשונה של אדירה לאכול עם אחרים בגודל הזה, אז הוא הולך להיות קרוב ככל שהיא תאפשר לו להיות. הוא אף פעם לא רוצה שהיא תרגיש לבד או לא רצויה. כשירדה עם אחותו הוא לא האמין למראה עיניו, האם ייתכן שהיא תהיה יפה יותר? נעשה קשה יותר להתנגד לה. הוא הושיט יד אל ידה, והיא נתנה אותה בקלות, מה ששימח את דנקן. אף אחד לא יפגע בה שוב, אם הם ינסו דנקן יקרע אותם לגזרים. הוא ליווה אותה לשולחן שלהם והתחיל להציג אותה לבטא שלו מרקו ולכמה מהזקנים שישבו איתם. כולם שמחו שדנקן מצא את בת הזוג שלו והם קיבלו את אדירה בברכה. הוא צפה בה כשהוא ראה אותה הופכת גלויה יותר ויותר בנוחה. היא אפילו חייכה בזמן שהם סיימו את הקינוח.