אדירה הייתה מוכנה לצאת לדרך למחרת בבוקר, היא הייתה כל כך שמחה שבנה בריא. היא לא יכלה לסבול להיות רחוקה ממנו. דנקן ריחף סביב שניהם בגאווה והגנה. היא הביטה בבנה, "ובכן, קטן שלי, הגיע הזמן שנלך הביתה." הוא לחץ את אצבעה באגרופו הקטן כאילו בהסכמה. היא נדהמה מהכישורים שלו, וכמעט לא עבר יום מאז שנולד. הוא חבש כובע כחול קטן בעבודת יד עם האות א' תפורה עליו. הוא היה עטוף בשמיכת תינוק קטנה שנשות הזקנים של הל