**דאנקן** "לא, המילואים הקטנה שלי. את לא הולכת לאהוב את זה, אבל, את בת הזוג שלי, את הולכת לבוא איתי ללהקה שלי." "מה!! לא! בבקשה, אני לא יכולה! אני אסיים את הלימודים בעוד שלושה חודשים. יש לי כסף שנחסך כדי שאוכל לעזוב מכאן וללכת למכללה. זה הדבר היחיד שהיה לי להיאחז בו כל השנים האלה. אני מבטיחה שאני לא אספר לאף אחד. תאמין לי, אין לי למי לספר." התחנונים שלה שברו לי את הלב. לא הייתה שום דרך שאני הולך לעזוב את בת הזוג שלי בתופת הזאת. "כשהמשמרת שלך תסתיים, נלך יחד לבית שלך ובשקט נאסוף את הדברים שלך. אחר כך נצא ללהקה שלי, שם נוכל לסדר הכל. אני מבטיח." **נקודת מבט של גוף שלישי** היה צריך לכעוס על ספייר בכל פעם שהיא הסתכלה עליו והריחה את הריח הטעים שלו. היא פשוט נחלשה בברכיים. היא רצתה לצעוק, אבל כל מה שהיא עשתה זה להנהן בראשה. לא אמור להיות קשה מדי להשיג את הדברים שלה מכיוון שהם יהיו בחוץ. הם יוצאים הערב לעיר לאיזה סוג של חגיגה. ספייר סיימה את המשמרת שלה וחזרה לחדר של דאנקן. הוא נשא תרמיל גב כשדחף אותה למשאית שלו. "אוקיי, הזאבה הקטנה שלי. הגיע הזמן להשיג את הדברים שלך, ואני אקח אותך רחוק מכאן." הוא בטח כמעט החלים כי הוא כבר לא הולך מצחיק. הם נסעו בשקט כשחנו ברחוב צדדי מהבית שלה. היא הסתכלה עליו במבט אחד כשיצאה מהמשאית. הוא חייך חיוך זאבי, "זאבה קטנה, אל תגרמי לי לרדוף אחרייך. לפחות לא הלילה." הוא יכול היה לראות אותה רועדת כשהיא חזרה לבית שלה. הוא ידע שהוא שיקר לה כשאמר לה שהסיבה שהיא צריכה ללכת איתו היא שהיא ידעה שהוא שם. הוא פשוט לא יכול היה לעזוב אותה שם בידיעה שהיא גרה בבית הזה עם המשפחה הזאת. הוא סוף סוף מצא את בת הזוג שלו. הוא לא הולך לתת לה לצאת משדה הראייה שלו לעולם. הם יצטרכו לעשות משהו עם השם שלה. הוא סירב להמשיך לקרוא לה ספייר. אמא שלה הייתה כלבה אכזרית על שנתנה לה את השם הזה. ________________ ספייר תפסה את מעט הדברים שהיו לה ואת הכסף שהיא חסכה. בכעס הכניסה את הכל לתיק ספורט ישן. היא תפסה את מקס, דובי הצעצוע שהיא הכינה מכל אלה הקרועים שלילי זרקה בהתקפי הזעם שלה. היא התגנבה בחזרה מהבית. היא ניגשה למשאית מקללת את עצמה ואת השטויות האלה של קשר בן זוג, היא פתחה את הדלת בכוח, נכנסה פנימה וטרקה אותה, בדיוק כשמשפחתה עצרה בכניסה שלהם. היא התכופפה נמוך כדי שהם לא יראו אותה, לא שזה משנה יותר מדי. הם ממילא אף פעם לא יכלו לראות אותה. זה 400 מייל ארוכים כשיש זאבה כועסת במשאית איתו. בהתחלה, הוא לא אמר כלום, אבל כשמבטו נח על הדמות הדוממת שלה, הוא הבחין בדמעות זולגות על פניה. "חרא," הזאב שלו ציין במוחו. "אתה צריך לדבר איתה, ולא יכול להיות לבת הזוג שלנו בוכה." "תראי, אני מצטער על התוכניות שלך. אני מבטיח, עם זאת, לפצות אותך. החיים שלך הולכים להשתנות בהיותך הלונה שלי. הלהקה שלי חזקה, ויש לנו מעל 2000 חברים. כולנו לוחמים. את תהיי בטוחה. אני אוודא שלעולם לא תצטרכי להיות בסביבת המנוולים האלה שוב." "האם חברי הלהקה הלוחמים שלך לא יתאכזבו מלונה שלא יכולה להילחם? מעולם לא הורשו לי להתאמן." דאנקן אפילו לא חשב על זה שנייה; זה לא משנה לו וזה גם לא ישנה ללהקה שלו. הוא היה מודאג יותר שהיא כל כך רזה שהיא צריכה לאכול יותר טוב. הוא הולך לקחת אותה ישר לרופא הלהקה לבדיקה. לוודא שהיא בסדר. אחר כך הם יאכלו ארוחת בוקר ויתמקמו אותה בחדר שלו. הוא ידע שהיא כועסת, ולשים אותה בחדר שלו לא הולך לשפר את המצב. לא היה אכפת לו; הוא הולך לשים אותה במקום שהוא ידע שהיא בטוחה. חוץ מזה, כדאי שהיא תתרגל לזה; זה גם הולך להיות החדר שלה. היא נרדמה לפני שעתיים כשהם היו כמעט בבית. עשר דקות לאחר מכן הוא עצר בשער, כשהשומרים נופפו לו לעבור. הוא הגיע לבית הלהקה וחנה את המשאית. הוא הסתכל עליה, היא בטח הייתה מותשת כדי לישון כל כך עמוק. הוא החליט לשנות קצת את התוכניות שלו, הוא ייקח אותה למיטה שלו וייתן לה לישון. הוא נשא אותה לתוך הבית כשחברי להקה שונים בוהים בסקרנות. ברגע שהגיע לחדרו, הוא הניח אותה על מיטתו, הוריד לה את הנעליים והמעיל, ואז כיסה אותה בשמיכות שלו; זו הייתה תחושה מאוד מספקת לראות אותה במיטה שלו. הוא החליט להסתכל בתיק הספורט שלה, לא היה שם הרבה בטוח. דובי צעצוע מוזר למראה, כמה חולצות טי, זוג מכנסי ג'ינס, כמה זוגות תחתונים וחזייה. בתחתית היה מעטפה. הוא הסתכל פנימה. זה בטח הכסף שהיא חסכה. הוא ספר אותם. היו שם למעלה משלושת אלפים דולר. הוא ניגש לכספת הנסתרת שלו ושם את הכסף בפנים בשבילה. הוא רשם לעצמו את המידות של הבגדים שלה והניח את כולם בצורה מסודרת במגירה העליונה של השידה שלו. הוא השאיר אותה לישון ויידע את הבטא שלו, מרקו, להיפגש איתו במשרד שלו. מרקו כבר היה שם ומחכה לו, עם חיוך גדול על פניו. דוקאן צחק, לא קורה כאן הרבה שהוא לא יודע או מגלה. "אז דאנקן מצאת משהו מעניין בלהקה של 'ירח מרושע' עולה?" "אתה יודע שמצאתי, חמור. מצאתי את בת הזוג שלי ואתה לא תאמין מי היא." "ובכן, אל תשאיר אותי במתח, מלכת דרמה, מי היא?" "היא היצור הכי יפה שראיתי אי פעם. שמה הוא ספייר וויליאמס, כן, כמו הוויליאמס של להקת ירח עולה. היא הגורה השנייה שלהם, תאומי אחווה. היא לא דומה בכלל לשרמוטה המגעילה הזאת לילי. היא מצאה אותי מחוסר הכרה על רצפת המלון, היא, או יותר נכון הייתה עוזרת בית שם." "ספייר? כמו גלגל רזרבי? זה לא שם נחמד. מרקו אמר בתיעוב, איך אמא יכולה לעשות את זה לילד שלה? ברצינות, הלהקה הזאת היא חתיכת חרא. השגת איזה הוכחות לפני שהם הכינו אותך?" "השגתי כמה שמות של מקומות לחפש ושמות של בנות נעדרות; לא כולן זאבות גם כן. נראה שהם אוהבים גיוון. הם לוקחים בנות גם מעיירות אנושיות, לא יותר מדי בכל פעם ולא באותו מקום." "אולי לבת הזוג שלך יהיו כמה דברים לדעת?" "אני לא חושב, היא חיה בצללים. אני בספק אם חברי להקה רבים אפילו ידעו על קיומה. אתה צודק בכל זאת, לא יזיק לשאול אותה, למרות שהיא עצבנית עליי עכשיו." "אה, באמת, ותתפלל לספר לי למה היא עצבנית עלייך? השתמשת אולי בקסם הלא כל כך מקסים שלך עליה?" "לא, כפי שהתברר, הרסתי לה את התוכניות לברוח מהלהקה שלה. היא חסכה כל אגורה, כדי להגיע לקולג'. אני לא יודע איך היו החיים שלה, אבל אני יכול להגיד לך שזה לא היה כל כך טוב." "היא בתת משקל קודם כל. היא עצבנית כמו חתול ארוך זנב במפעל כיסאות נדנדה. אני גם יכול להגיד לך שהיא חכמה ופיקחית גם כן. היא גם מהירה וכנראה הולכת לתכנן לברוח מכאן גם כן, לפחות עד שנוכל להראות לה מה זה להקה באמת." "למען האמת, אני לא חושב שהתוכנית שלה לברוח הייתה מצליחה, למרות שהם התייחסו אליה ככה, אני לא חושב שהם היו אוהבים שהיא עוזבת. הם היו חושבים שאולי היא יודעת יותר מדי." "אנחנו ניקח את זה לאט, דאנקן. היא הולכת לפחד ולא לבטוח במשך זמן מה, אבל אנחנו ננצח אותה. תראה לה שהיא לא צריכה לוותר על החלומות שלה גם כן." **דאנקן** כשמרקו יצא לבדוק את סיור הגבול ואז יצאתי למיטה. ישבתי במשרד שלי וצפיתי באש האח, וחשבתי על בת הזוג הנפלאה שלי ועל כל הדברים שהיא תצטרך לעבור כדי להיות נורמלית שוב. אני יודע שאני הולך להצטרך לקחת את זה לאט איתה ולהרוויח את האמון שלה. אני הולך לחזור לבית המשפחה שלה ולהסתכל מסביב. אני אצטרך להשתמש בכישרון המיוחד שלו כדי להפוך לבלתי נראה. כל הלהקה הזאת היא מאורת צפעונים, שזקוקה ברצינות להורדה. באשר לחלומות של ספייר על קולג', לא הייתה לי בעיה לעזור לה להגשים את החלום הזה. אני גם הולך לגרום לה לשנות את השם שלה; הוא לא הולך לתת לשם הזה להיות תזכורת למה שהם עשו לה לשארית חייה. שלחתי הודעה למארני, אחותי, וביקשתי ממנה להשיג לה מספיק בגדים לכמה שבועות עד שהם יוכלו לקחת אותה לקניות. מארני הייתה זאבה בת תשע עשרה עליזה וחכמה מאוד, אבל הייתה לה גם צד מרושע אם מישהו התעסק עם מישהו שאכפת לה ממנו. היא השיבה בהודעה שהיא תהיה שם מחר אחר הצהריים עם כל הדברים שספייר עשויה להזדקק להם. כשהגיע הזמן למיטה, ביקשתי ממישהו להביא מיטת קמפינג לחדר השינה שלי. לא הולך להפחיד אותה ממש בהתחלה על ידי טיפוס למיטה איתה. כשנכנסתי לחדר שלי, הריח שלה פגע בי כמו רכבת משוגעת. הזאב שלי רצה להזדווג איתה ולסמן אותה עכשיו. קיררתי אותו כשהזכרתי לו שהם צריכים להרוויח את האמון שלה קודם. הנה היא, ישנה עמוק במיטה שלה. היא אולי לא יודעת את זה עדיין, אבל זו הולכת להיות המיטה היחידה שהיא תישן בה לשארית חייה. היא אחזה בדובי המוזר הזה ובכרית שלי. אני אצטרך לשאול אותה מה העניין עם הדובי הזה. זה נראה כאילו הוא הורכב מחבורה של צעצועים ממולאים אחרים. היא הייתה אפילו יותר מהממת בשנתה. אלוהים, הריח שלה קיבל איכות חמימה יותר וסונאית, וגרם לפה שלי להזיל ריר ולזין שלי להתקשות בציפייה. אנחה, זה לא הולך להיות קל ללכת לאט. ידעתי שאני עומד בפני כמה מקלחות קרות, אז הלכתי לשירותים למקלחת הראשונה שלי.