קתרין לקחה מונית ישירות לבית משפחת ג'ונס. באותה שעה, מר ג'ונס כבר יצא לעבודה. היא מיהרה לעלות במעלה המדרגות כדי לקחת את תעודת הלידה שלה. בדיוק כשצעדה לסלון, ראתה את רבקה יוצאת מהחדר עבודה עם ערימה גדולה של מסמכים. רבקה נראתה טהורה עם תספורת בוב שחורה ופנים חפות מפשע. "סוף סוף חזרת, אחותי. עדיין דאגתי לגבי מה שקרה אתמול." מבט אשם התפשט על פניה של רבקה. "זה פשוט שאית'ן ממש לא בעניין שלך. אי אפשר להכריח מישהו לאהוב אותך." קתרין ירתה בה במבט קר. "די זה די. את יכולה להפסיק לשחק כי אין כאן אף אחד אחר. הערכתי אותך בחסר לפני זה." "אל תתייחסי אליי ככה." רבקה נשכה את שפתיה, דמעות זולגות על פניה. "אני פשוט אציית לדרישות שלך בעתיד, בסדר? אני לא אתערב בעניינים הקשורים לחברה. אני אעביר לך את המסמכים האלה." תוך כדי דיבור, היא דחפה את המסמכים לידיה של קתרין. קתרין מצאה את זה מוזר ומתחה באופן לא מודע את ידיה כדי להדוף את המסמכים. כתוצאה מכך, כל המסמכים נפלו על הרצפה. "מה אתן עושות?" לפתע, סאלי לנון ירדה במדרגות ותפסה את מבטה של רבקה הדומעת כמו גם את המסמכים המפוזרים. "אלה לא המסמכים של החברה שאבא שלך ביקש ממך לעבור עליהם?" "אל תכעסי עליה, אמא. זאת אשמתי." עם פנים חיוורות, רבקה הסבירה במהירות, "קתי ביקשה ממני להפסיק להתערב בענייני החברה ולמסור לה את המסמכים האלה. תכננתי לתת לה את המסמכים, אבל היא כנראה לא מרוצה מהעניין עם אית'ן, אז—" "את משקרת—" "תשתקי!" סאלי בהתה בקתרין. "מי נתן לך את הזכות להתערב בענייני החברה? זה אבא שלך ואני שביקשנו מרבקה לעבור על המסמכים. רבקה תהפוך רשמית למנהלת החברה בשבוע הבא. מוטב שתתנהגי יפה." קתרין הייתה המומה. "אם כבר מדברים על השכלה וניסיון, אני מוסמכת יותר ממנה. למרות שהצטרפתי לחברה שנה אחת קודם לכן, אני אפילו לא מנהלת עדיין. מה נותן לה את הזכות לקפוץ לתפקיד ניהולי פשוט ככה?" "אמא, מוטב שלא אהפוך למנהלת. אני לא רוצה להרוס את היחסים שלי עם קתי," רבקה אמרה מיד תוך כדי בכי. לבה של סאלי כאב מאוד. "תראי כמה רבקה דואגת לאחוותכן. מה איתך? את צרת אופקים וחשבנית. את אפילו לא כשירה להיות מנהלת. לא פלא שאית'ן יבחר ברבקה במקום בך." מילותיה האכזריות של אמה הרגישו כאילו היא מצליפה בה. גם רבקה וגם קתרין היו בנותיה. עם זאת, סאלי הייתה כל כך מוטה כלפי רבקה שהיא האמינה לכל מה שהיא אמרה. קתרין הייתה לצידה של אמה מאז שהייתה צעירה. האם סאלי לא הכירה את אופיה? אף אחד לא ניחם את קתרין מאז אתמול. כל מה שקרה טופל כדבר מובן מאליו. היא הייתה רק בן אדם. כשכעס שטף את גופה בצורה שמעולם לא קרתה בעבר, קתרין עשתה שני צעדים אחורה. "בסדר. מכיוון שאני כל כך נוראית, אני אעזוב, בסדר?" היא הלכה לחדרה מיד לאחר שסיימה לדבר. היא לקחה מזוודה ולאחר מכן דחפה לתוכה את בגדיה. קולה של רבקה הגיע מהדלת. "אמא, קתי כועסת. אנחנו צריכות לשכנע אותה לא לעזוב." "תעזבי אותה לנפשה. ככה היא מתנהגת. פינקו אותה יותר מדי. היא תחזור יומיים לאחר מכן. בואי נקנה לך כמה בגדים מכיוון שאת עומדת להתארס בקרוב." "..." עד מהרה, הקולות נעשו חלושים. עם טיפות דמעות גדולות שנפלו על גב ידה, קתרין נשאה את מזוודתה במורד המדרגות. לאחר מכן, היא נהגה במכוניתה ועזבה. באותו רגע, עלה בדעתה שנראה שהיא איבדה הכל. למה כולם מתייחסים אליה ככה כשהיא לא עשתה שום דבר רע? היא אחזה בהגה כשעיניה הבריקו בחוסר שביעות רצון גובר. לאחר 40 דקות, קתרין ראתה דמות גבר בכניסה ללשכת הרישום. הגבר נראה חכם כשהוא לבוש בחולצת טי לבנה מגוהצת לחלוטין ומכנס שחור. הוא היה גבוה וחזק, והקרין הילה של זוהר. היא מיהרה לעברו לאחר שחנתה את מכוניתה. "באת בסופו של דבר." קולה של האישה היה מלא הפתעה ושמחה. כששון הסתובב, הוא הריח את האלכוהול שנותר על גופה מהלילה הקודם. "לא התקלחת?" קתרין הרגישה נבוכה מיד. "שתיתי יותר מדי אתמול בלילה, אז כבר הייתי חסרת הכרה כשהגעתי הביתה. מיהרתי הבוקר, אז..." כשקלטה את מבטו המתעב הגובר של הגבר, היא נשבעה במהירות, "היום היה רק תאונה. אני בדרך כלל מתקלחת כל יום ואני אוהבת לשמור על עצמי נקייה." היא בחנה את תווי פניו כשדיברה. זה נורמלי למצוא גבר מושך יותר תחת התאורה העמומה של פאב. עם זאת, אפשר היה להבחין שהוא לא כל כך נאה במהלך היום. עם זאת, הגבר הזה היה יוצא דופן. לא רק שהוא לא היה פחות מושך, אלא שהוא נראה אפילו יותר מהמם עם תווי הפנים האלגנטיים והקרירים שלו. היו לו פנים נאות, ויתר על כן, עורו היה כל כך חלק שאפילו נקבוביות זעירות לא נראו. קתרין הייתה מודעת לכך שכמה נשים צעירות שנכנסו ללשכת הרישום כדי להתחתן הציצו בו. "איזה גבר נאה." הגבר שליד האישה אמר, "גם הבחורה נראית יפה." "זה נכון. הם מתאימים זה לזה היטב. הילדים העתידיים שלהם כנראה יהיו נאים, בניגוד לשלנו. כמה מדאיג..." "..." כשהדיון הגיע לאוזניו של שון, הוא אמר מיד, "לא יהיו לנו ילדים." קתרין הייתה חסרת מילים. שון אמר, "נתגרש שלוש שנים לאחר מכן. אני אתן לך סכום כסף שיספיק לך לחיות את שארית חייך. כמו כן, אני לא אפגוש את המשפחה שלך. תחשבי על זה היטב. אם את לא יכולה להסתדר עם העסקה הזאת, את יכולה לעזוב." קתרין הרגישה שמשהו תקוע בליבה. היא הייתה תחת הרושם שהוא אהב אותה ממבט ראשון אתמול בלילה. לא הפריע לה שהוא לא אהב אותה ממבט ראשון, אם כי. עם הכריזמה שלה, היא האמינה שהיא תוכל לזכות בליבו של הגבר תוך שלוש שנים. היא הייתה צריכה לבסס את זהותה כדודה של אית'ן. "בסדר." ברגע ששניהם נכנסו ללשכת הרישום, הם הלכו קודם כל להצטלם יחד. צלם, שבילה זמן רב בצילומם, לא היה מרוצה מהתוצאה. "אתם לא יכולים להתקרב זה לזה ולהיראות מתוקים? כמו כן, אדוני, בבקשה תחייך." מבט חסר סבלנות חצה את פניו של שון. קתרין מיד כרכה את זרועה סביב זרועו, ואז אמרה בחיוך, "עצבי הפנים שלו ניזוקו, אז הוא סובל משיתוק פנים. אל תכריחו אותו יותר. פשוט תניחו לו להיות." "..." שון, שנעלב עמוקות, ירה מבט קר באישה שלבשה חיוך עליז. "עדיף שתפסיק לדבר אם אתה רוצה להפסיק להצטלם," קתרין לחשה באוזנו באומץ תוך כדי עמידה על קצות אצבעותיה. ניחוחה נותר באוזנו, מדגדג אותו.