אלֵאָה עצמה את עיניה ונשמה נשימה חדה, נשענת על הספה של אדוארד. היא ניסתה להרגיע את עצמה מהכאב שאדוארד גרם לה. הגבר עמד באדישות במרפסת, מתעלם ממנה לחלוטין. אה, לא, זה היה בלתי אפשרי שאדוארד ידאג לה. היא הייתה בסך הכל משרתת, וזה היה חסר משמעות לחלוטין. אלֵאָה קמה ממקומה, צועדת לעבר הדלת, מתכוונת לעזוב. אדוארד הציץ לעברה ופנה אליה. "מי נתן לך רשות לעזוב?" אלֵאָה קפאה, ידה מרחפת מעל ידית הדלת. היא הסת