אדוארד נהנה מבריזת הקיץ ומקרירות אוויר הבוקר. הוא חש בנוכחות של מישהו בקרבתו. הוא הסתובב וראה את אלאה, עיניה נוצצות כשנעצה מבט בוורדים שלה. הבעתו של אדוארד הפכה לכועסת כשהוא צעד לעברה, מופרע מכך שהיא מפריעה לשלוותו. "הרחיקי את הידיים המטונפות שלך מהוורדים שלי!" אלאה נבהלה והסתכלה על ידה שעדיין נגעה בוורד הלבן. "מה אמרת? איזה יהירות! אני יכולה לקטוף אותם בלי רשותך!" אלאה תלשה בחוזקה ורד מול אדוארד וזרקה אותו עליו. אדוארד קפוץ את אגרופו, תפס את האקדח שלו וכיוון אותו לראשה של אלאה. "את רוצה למות?" ג'רי יצא לחפש את אדוארד. הוא ראה את אדוארד מרחוק, מכוון את האקדח שלו לאישה. הוא ניגש במהירות ועצר את אדוארד. "אד!" ג'רי קרא, אך אדוארד לחץ על ההדק והתכונן לירות באלאה בראשה. "אתה כל כך מוזר. אתה הולך להרוג אותי בגלל ורד?" אלאה ירקה בחוסר אמון. "אד, תן לי לטפל בזה. תחזור." ג'רי עמד מול אלאה. האיש הוריד את נשקו ובהה באדוארד, הרגיע אותו. אדוארד הוריד את האקדח שלו ונעץ מבט בג'רי. "תסיים את זה. אני לא רוצה לראות אותה שוב. תגיד לגנן לנקות את הבלגן עם הוורדים!" אלאה נאנחה כששמעה את מילותיו של אדוארד, צופה בו מתרחק מהם. "בואי." ג'רי האיץ, אבל אלאה סירבה. "אני לא רוצה. אני רוצה לראות את ג'רי!" ג'רי חייך קלות, הסתכל על אלאה. "כבר פגשת אותו!" אלאה קימטה את גבותיה, בוהה בג'רי. "אה, אז אתה ג'רי? איפה המכונית שלי?" ג'רי הנהן והוביל את אלאה ממקומו של אדוארד. השניים הגיעו למקום שנראה כמו החדר של ג'רי. משרת נכנס, הביא משקאות לג'רי ולאלאה. אלאה שמרה על שתיקה, מתבוננת, בעוד שג'רי שתק גם הוא, צופה בה. לאחר שהמשרת עזב, ג'רי יישר את גבו וחייך לאלאה. "מצטער שאני פוגש אותך עכשיו. את בטח מבולבלת למה את כאן." אלאה הנהנה. "כמובן, אפילו כולם כאן מוזרים. אני רוצה לעזוב, להחזיר את כל הדברים שלי!" ג'רי הנהן בהבנה. "לפני שאני מחזיר את הדברים שלך, אני אספר לך כמה דברים." אלאה קימטה את גבותיה. "מה?" "אחרי התקרית הזו, הפכת למטרה עבור האויבים של אדוארד. הדרך היחידה היא להישאר כאן. אנחנו יכולים להעסיק אותך." אלאה הייתה המומה מההסבר של ג'רי. "מה זאת אומרת? אני לא יכולה לעזוב מכאן? זה הכל?" ג'רי הנהן וחייך. "אתה משוגע. יש לי את החיים שלי, אני לא רוצה את זה!" "זה תלוי בך. אנחנו לא נהיה אחראים למה שיקרה לך." אלאה הסתכלה על ג'רי, לא בטוחה. "מה יקרה?" ג'רי הניד בראשו קלות. "האפשרות הגרועה ביותר היא שאת יכולה למות!" "מה! אל תהיה משוגע, זה לא מצחיק!" "אני מדבר את האמת." אלאה נאנחה, מתוסכלת. "אתה רוצה לברוח מאחריות?" ג'רי צחקק על דבריה של אלאה. "אחריות למה?" "הרסת לי את המכונית, לקחת גם את הטלפון שלי, הכסף שלי, כל מה שהיה לי באותו זמן!" ג'רי הנהן, מבין. "כבר שלחתי כסף לחשבון שלך, עוד לפני שהבנת את זה. החלפתי את המחיר של המכונית שלך, הכפלתי אותו!" אלאה השתתקה, לא ממש מאמינה לו. "אתה משקר!" "לא! את יכולה לבדוק את זה!" ג'רי ענה בביטחון. "איך אני יכולה לבדוק, אפילו אין לי את הכרטיס שלי איתי. אה רגע, איך יש לך חשבון על שמי?" ג'רי חייך, מלא משמעות. "זה קל לנו. אני יודע את הכתובת שלך, העבודה שלך, השם המלא שלך, ההיסטוריה של החיים שלך - קל לנו לגלות!" אלאה נחרה, מעוצבנת מזה. "אז מה? אתה גאה במה שעשית?" ג'רי קם, לקח ספר קטן עם פרטי החשבון של אלאה. "הנה, את יכולה להחזיק את זה. זה שלך!" אלאה פתחה אותו וראתה את סכום הכסף בחשבון. היא בהתה בחוסר אמון בסכום הגדול שג'רי החליף לה. "אתה רציני עם כל הכסף הזה?" ג'רי הנהן, מצליב את רגליו, נשען לאחור בכיסאו. "זה שלך. תשתמשי בזה." אלאה שתקה לרגע, ואז בהתה בכעס בג'רי. "אתה צוחק. אני לא יכולה לעזוב את המקום הזה, איך אני אמורה להשתמש בזה? אתה משחק איתי!" ג'רי משך בכתפיו באדישות. "זה תלוי בך. אם את רוצה לעזוב, תעזבי. אבל אם את רוצה להישאר ולהרוויח הרבה כסף, את יכולה להישאר כאן." אלאה הסתכלה למטה, מבולבלת. איזו בחירה זו הייתה? למה זה היה ככה? איך היא יכולה ליהנות מהחיים אם היא צריכה להיות לכודה באחוזה של האיש המוזר הזה, ואולי בסופו של דבר למות אם היא תעזוב? "אתה לא נותן לי ברירה. אני מקבלת את זה כפיצוי. אני אקבל משכורת גדולה אם אני אעבוד כאן?" ג'רי הנהן, בטוח. "כמובן, את יכולה לשאול את המשרתים שעובדים כאן. כולם מקבלים תשלום בהתאם לעבודה שלהם!" אלאה התפתתה לשמוע את זה, אבל איך היא יכולה ליהנות מהחיים אם היא תמיד במקום הזה? "אני יכולה לעזוב מכאן לפעמים?" ג'רי הנהן, מסמן רשות. "כל מי שעובד כאן יכול לחזור לבתים שלהם, חוץ מאנשים מסוימים. אם את יכולה לדאוג לעצמך, את יכולה לעשות את זה!" אלאה הנהנה בהסכמה. היא לקחה את פנקס החיסכון שלה ועזבה את המקום. ג'רי אמר לה שהיא צריכה לפגוש את אסמה ולדבר עם המשרתת הזקנה ביותר שם אם היא רוצה לעבוד. אסמה תעזור לה בהדרכה הקשורה לעבודה. באותו לילה, אלאה התעוררה בהלם, הרגישה שמישהו מחזיק לה ברגליים. היא פתחה את עיניה וראתה אישה כהת שיער בשם דנאדה, יחד עם אישה שבדרך כלל קוראים לה קארולין, כבר בחדר שלה. "מה אתן עושות?" אלאה ניסתה לקום, אבל קארולין כיסתה במהירות את פניה בבד. ידיה ורגליה של אלאה היו קשורות. היא נאבקה, אבל לא הצליחה לברוח. גופה צף, כנראה נישא על ידי מישהו אחר. אלאה הייתה בטוחה שלא קארולין או דנאדה הרימו אותה. מישהו אחר עזר להן. אחרי שצפה זמן מה, היא סוף סוף הרגישה את גופה מונח והוכנס בכוח לכיסא. מישהו הסיר את הבד שכיסה את ראשה, מה שגרם לאלאה למצמץ, מבולבלת לגבי היכן היא נמצאת. היא ראתה בבירור את שתי הנשים מלפני עומדות מולה. "מה אתן עושות? תעזבו אותי!" קארול בהתה בה בתיעוב. "אני לא מאמינה שאדוארד נתן לך לצאת מהגן הזה!" אלאה קימטה את גבותיה, מנסה לעבד את דברי האישה. "מה זאת אומרת?" דנאדה צעדה קדימה וסטרה לאלאה על פניה. סטירה! "שיט, יא זונה! מה את עושה!" אלאה צעקה בכעס כשדנאדה סטרה לה. "אני שונאת נשים כמוך. מעמידות פנים שאתן שונאות את אדוארד רק כדי לקבל את תשומת לבו? את מנסה לפתות אותו!" דנאדה צעקה שוב, סוטרת לאלאה פעם נוספת. "יא זונה משוגעת, את חושבת שאכפת לי מהגבר שלך? אני אפילו רוצה להרוג אותו!" קארול סטרה לפניה של אלאה, וגרמה לפינת שפתיה לדמם. "איך את מעזה לדבר ככה, את חושבת שתהפכי למלכה כאן?" קארול סטרה לה שוב, וגרמה לאלאה ליפול מהכיסא כשידיה עדיין קשורות. אלאה קיללה בכעס מכיוון שהיא לא יכלה להילחם בחזרה בשתי הנשים הזנות. "אני אחזור אליכן! אתן חושבות שאני מפחדת מכן, הא?" אלאה צעקה כשגופה חסר האונים שכב על הרצפה כשידיה קשורות. "לפני שתחזרי אלינו, אני אהרוג אותך הלילה!" דנאדה אמרה, דורכת חזק על ראשה של אלאה. "אאאעע, יא זונה, אני אהרוג אותך, לעזאזל!" אלאה צעקה מכאב. קול צעדים התקרב אליהן. רוז, לבושה בבגדים סקסיים, הצטרפה לשתי הנשים האחרות. "רוז, מה את עושה כאן?" דנאדה וקארולין בהו ברוז בבלבול. רוז לא ענתה ותפסה מיד בשיערה של אלאה, הרימה את ראשה כדי לגרום לה להסתכל עליה. "אני יודעת את כל זה בגלל האישה הארורה הזו!" דנאדה וקארולין בהו ברוז בבלבול. רוז משכה בכוח את אלאה לשבת. היא סטרה לאלאה על פניה, וגרמה לילדה להתנדנד וליפול שוב. רוז סטרה לה שוב והמשיכה לעשות זאת, וגרמה לפניה של אלאה לדמם בגלל הטבעות שרוז ענדה. "רוז, אדוארד לא יכול לחכות!" קארול דיברה אל רוז, שנראתה כועסת מאוד. "הוא זרק אותי, הוא לא רוצה שיפריעו לו!" דנאדה וקארול הסתכלו בחוסר אמון שאדוארד זרק את רוז. רוז תמיד הייתה המועדפת על אדוארד. האיש תמיד העריץ את רוז, אבל הפעם נראה שהיא צריכה לקבל את דחייתו. "זה נכון? זה ממש מטורף!" קארול בהתה באלאה, עכשיו חסרת אונים עם פנים מגואלות בדם. דנאדה אמרה לאיש שעזר להן להביא מים ולשפוך אותם על אלאה. אלאה ניסתה להשיב לעצמה את החושים, ראתה את שלוש הנשים המוזרות. האיש הושיב אותה בחזרה. אלאה בהתה בשלוש הנשים של אדוארד בחיוך לגלגני. למרות שפניה היו מכוסות בדם מהשריטות, אלאה לא השפילה את עצמה בפניהן. "אתן נשים משוגעות! למה עוד לא הרגתן אותי? אתן צריכות לחכות שאני אהרוג אחת מכן לפני שאתן תהרגו אותי?" אלאה צעקה, פניה כועסות. רוז ניגשה ודחפה את ראשה של אלאה, וגרמה לה לנטות לאחור. "את חושבת שאת נהדרת! קיוויתי שאדוארד יהרוג אותך כשהיית בגן שלו. אבל מסתבר שלא, אני טעיתי, זלזלתי בך. את תדעי מה זה לחיות בגיהנום החל מהיום!" רוז דחפה את אלאה לאחור. רוז עזבה את אלאה עם דנה וקארול. שתי הנשים ניגשו שוב לאלאה. דנה הלכה לתפוס חבל. בינתיים, קארול משכה את גופה של אלאה כדי לגרום לה לשבת. דנה קשרה מיד את החבל סביב צווארה של אלאה, וגרמה לאלאה להיאבק כשהחבל חנק אותה, מה שהקשה עליה לנשום. אלאה מצמצה בעיניה, דמעות זולגות על פניה כשנשימתה החלה להיתפס מהחבל שהתהדק סביב צווארה. "עזבו..." אלאה התקשתה לזוז כשזרועותיה ורגליה היו קשורות. פניה האדימו בעוד קארול נראתה מרוצה לראות את אלאה כמעט מתה. "בוא נראה כמה זמן את יכולה להחזיק מעמד." דנה לחשה כשחיזקה את החבל עוד יותר. לאחר תקופה ארוכה של מאבק, דנה התעייפה וזרקה את אלאה הצידה. אלאה מיד שאפה אוויר, עיניה עייפות, והרגישה שחייה באמת קצרים כל כך. דנה וקארול הסתכלו עליה, צוחקות בסיפוק כשעזבו, והשאירו את אלאה שוכבת חלש על הרצפה.