מריה ליוותה את אלאה לחדרה של אסמה. לאורך כל הדרך, אלאה התעקשה שלא עשתה שום דבר רע. "מריה, לא עשיתי כלום. תאמיני לי!" אלאה התחננה בפני מריה. "תדברי עם אסמה. לדבר איתי זה חסר תועלת!" אמרה מריה, והביטה באלאה, שהמשיכה לדבר לידה. הן נכנסו לחדר שאסמה בדרך כלל השתמשה בו כדי לקבל אורחים או לעניינים אחרים. אסמה ישבה, מחכה שאלאה תגיע. אלאה עצמה את עיניה, ותהתה מדוע הכל קורה כל כך מהר. היא מעולם לא ציפתה שהאיש הזה יתלה את עצמו מולה. "שבי!" אלאה ניתקה ממחשבותיה והסתכלה על אסמה, שישבה מולה. אלאה הבחינה בשאר המשרתים עוזבים את החדר. "אסמה, לא עשיתי כלום. אני אפילו לא יודעת מי האיש הזה היה. רק הייתי סקרנית כי הוא נראה מוזר!" אסמה רק בהתה באלאה מבלי לדבר. אלאה ניסתה לקום ממושבה כדי להתקרב לאסמה, אך אסמה הרימה את ידה, ועצרה את אלאה מלהתקרב. "שבי. נחכה שג'רי יגיע. תוכלי לדבר כשג'רי יהיה כאן!" אלאה נאנחה עמוקות. "אבל, אסמה..." אסמה קטעה את אלאה בהרמת ידה שוב. אלאה השתתקה, פניה קודרות כשהיא מביטה למטה, משחקת באצבעותיה. לא עבר זמן רב עד שג'רי הגיע והצטרף אליהן. "קראת לי?" שאל ג'רי כשהוא מתיישב. אסמה הנהנה, ואז הביטה באלאה. "מצטערת להפריע לעבודה שלך. סיפרו לך מה קרה?" ג'רי הנהן ואז פנה לאלאה. "מה עשית?" שאל ג'רי. אלאה עצמה את עיניה לפני שהגיבה. "לא עשיתי כלום. רק עקבתי אחריו כי הוא נראה מוזר וחשוּד, אבל כשהגעתי, הוא כבר היה תלוי שם. בבקשה תאמין לי, ג'רי!" אלאה התחננה, מצמידה את ידיה זו לזו כשהיא מסתכלת על ג'רי. ג'רי פנה לאסמה, שהביטה ברצינות באלאה. "למה שנאמין לך?" שאלה אסמה, וגרמה לאלאה, שכבר בכתה, להסתכל עליה. "כי לא עשיתי את זה. אני אפילו לא יודעת מי הוא היה!" ענתה אלאה, עיניה המלאות דמעות מתחננות להבנה. "אנחנו לא יכולים לבטוח בך כל כך בקלות, אלאה. גם אם את לא האשמה, את עדיין צריכה להיענש על הטעות שלך עד שנמצא את המבצע האמיתי!" הצהירה אסמה. אלאה נאנחה בתדהמה. "אבל באמת לא עשיתי את זה, אסמה... בבקשה, תאמיני לי!" היא התחננה, קולה רועד מפחד. ג'רי המשיך לצפות באלאה, וציין עד כמה היא נראתה מפוחדת. "את יכולה בקלות לשקר לנו, לרמות אותנו עם הפנים התמימות שלך!" אלאה נותרה ללא מילים. היא תהתה מה הטעם להישאר באחוזה אם חייה יהיו מלאים רק בסבל. "ג'רי, אתה מאמין לי, נכון?" אלאה הסתכלה על ג'רי בייאוש. "אני לא יודע. אבל ההחלטה של אסמה נכונה. אנחנו לא יכולים לשחרר אותך. את יכולה להיות איום על אדוארד!" "אתם משוגעים! אני כאן בגלל המטומטם הזה! תוציאו אותי מכאן! אני לא צריכה את הכסף שלכם!" צעקה אלאה, תסכולה ניכר כשהיא מרגישה שנעשה לה עוול מוחלט. "אני יודע את זה. אבל כל אחד יכול להיות מרגל עבור אדוארד. אולי טעיתי שסמכתי עליכם כל הזמן הזה!" אמר ג'רי, וגרם לאלאה לבהות בו בתדהמה. "מה זה? עכשיו אתה מאשים אותי. אתה הולך להרוג אותי סתם ככה? אני לא אתן לזה לקרות! אני רוצה לפגוש את המטומטם הזה. אני לא אתן לו להרוס לי את החיים ככה!" צעקה אלאה. ג'רי קם, והסתכל על אסמה בזמן שאלאה נראתה המומה לראות אותו מתכונן לעזוב. "אסמה, תטפלי בה. אדוארד לא חייב לשמוע על זה. אל תתני לו לגלות!" ציווה ג'רי. מזועזעת, אלאה חסמה את דרכו של ג'רי. "לאן אתה הולך? לא סיימנו!" היא קראה. ג'רי חייך חיוך קל, וגרד את מצחו. "בהתחלה, סמכתי עלייך. חשבתי שאת סתם בחורה רגילה שאדוארד פגש במקרה. אבל עכשיו, אהיה זהיר יותר. עד שהכל יוכח, את תיענשי!" אלאה ניסתה להכות את ג'רי, אבל הוא תפס במהירות את ידה. "אתם משוגעים! אם לא תמצאו את האשם, האם אני צריכה למות תחת העונש הזה לנצח?" ג'רי משך בכתפיו, ואז דחף את אלאה מבלי לענות. הוא עזב את החדר, והתעלם מניסיונה של אלאה למשוך אותו בחזרה. שומרים שעמדו ליד הדלת מנעו ממנה לרדוף אחריו. אלאה פנתה לאסמה והתחננה, "אסמה, תאמיני לי!" אסמה התקרבה אליה בשלווה. "אם יוכח שאת חפה מפשע, לעולם אל תדברי עם אף אחד על זה. תחיי בשלום אם את רוצה לשרוד. אין צורך בהיכרות כאן. פשוט תעבדי בלי להכיר אחד את השני." "למה את מתכוונת?" שאלה אלאה בבלבול. "קחו אותה לתא," הורתה אסמה. אלאה הייתה המומה. כששני שומרים תפסו בזרועותיה, היא נאבקה והתחננה. "אסמה, אל תעשי את זה! אסמה, לא עשיתי כלום! בבקשה!" אסמה ישבה בשקט, וצפתה באלאה נגררת מהחדר. "תעזבו אותי!" צעקה אלאה כשהיא התנגדה כל הדרך לתא התת-קרקעי. ג'רי נכנס למשרדו והופתע לגלות את אדוארד עומד מול שולחנו. "אד?" אדוארד הסתובב כששמע את שמו. "איפה היית? חיפשתי אותך." ג'רי הוביל את אדוארד לספה. "מה העניין?" אדוארד מסר לג'רי אייפד. "ג'ק יצר איתי קשר. הם עשו מהלך באיטליה. הם לקחו את כל הסחורה שלנו והרגו את כל הסוכנים שלנו. ספגנו הפסדים משמעותיים. הם אפילו בזזו את כל מה שהסוכנים שלנו נשאו." ג'רי הנהן בהבנה, הבעתו רצינית. "מה אתה רוצה שאעשה?" אדוארד ליטף את סנטרו במחשבה. "אני לא יכול ללכת לשם. אתה צריך לטפל בזה. אני נפגש עם דייוויד מחר." ג'רי הסכים בהנהון. "בסדר. תשאיר את זה לי. אני אלך מחר בבוקר!" אדוארד חייך באישור. "תוודא שהם סובלים מהפסדים גדולים יותר מאלה שהם גרמו לנו!" ג'רי חייך חיוך זדוני וענה, "אני אטפל בזה במהירות." אדוארד קם לעזוב אך עצר. "יש בעיה?" ג'רי הרים את מבטו, מבין את דאגתו של אדוארד. "רק עניין קטן!" אדוארד הרים גבה. "אז למה אסמה קראה לך?" ג'רי התיישר. "אתה זוכר את הבחורה שהבאת לכאן?" אדוארד קימט את מצחו. "הבחורה הזאת... כן. מה איתה?" "אתה חושב שהיא מרגלת?" אדוארד התיישב בחזרה, סקרנותו התעוררה. "למה אתה אומר את זה, ג'רי? כבר אמרתי לך לטפל בה במהירות." ג'רי הנהן בצחוק קל. "אד, אני מרגיש שהיא סתם אישה רגילה שפגשה אותך!" "אל תהיה חלש, ג'רי. הם יכולים לעשות הכל כדי להיכנס לכאן." ג'רי נאנח אנחה ארוכה. "בדקתי את כל הרקע שלה. היא סתם ילדה יתומה, אד!" אדוארד חייך חיוך קל כשהוא הסתכל על ג'רי. "אל תתפתה. אפשר לסדר את כל זה. אל תסמוך בקלות מדי." ג'רי השתתק, חושב במבט ישר. "אולי אתה צודק הפעם, אד!" אדוארד הנהן וקם, מוכן לעזוב. "תסיים את זה במהירות. אם יוכח שהיא מרגלת, תהרוג אותה!" ג'רי הנהן, וצפה באדוארד נעלם מאחורי הדלת. ג'רי שפשף את סנטרו, וחשב שזה יכול להיות מלכודת. אחרי הכל, השותפים העסקיים של אדוארד באמת רצו במותו כי הוא תמיד השתלט על נתחי השוק שלהם. ג'רי נאנח וקם ממושבו, ומתכונן לעזוב. * אלאה נאנחה בכאב כשהתעוררה משנתה. שפתותיה היו יבשות, וגרונה כאב נורא. היא הייתה צמאה להפליא, לא בטוחה כמה זמן היא הייתה שם. היא רק הבינה שהחדר חשוך בלילה ושוב בהיר ביום. אלאה הייתה נואשת באמת, מכיוון שאף אחד מהמשרתים לא הביא לה אוכל או שתייה, ומריה גם לא הצליחה לעזור לה. חברתה אפילו לא הצליחה להגניב לה אוכל. אלאה נשענה על קיר האבן, ובוהה בפתח האוורור המראה אור שמש. היא בלעה את רוקה, עצמה את עיניה, גופה הולך ונחלש מצמא. היא אחזה בסורגי הברזל, ניערה את המנעול, וניסתה לקרוא למישהו. "עזרה, מישהו, בבקשה תביאו לי קצת מים!" אלאה דיברה בחולשה, והסתכלה לעבר הדלת, אך נראה שאף אחד לא היה שם. אלאה עצמה את עיניה, גופה הולך ונחלש. בדיוק כשהיא עמדה לאבד את הכרתה, מישהו התקרב, וגרם לאלאה לפתוח מעט את עיניה כדי לראות מי זה. מהמרחב החשוך, היא ראתה את מריה יוצאת והולכת לעברה עד שהיא עמדה מולה. אלאה יישרה את גבה, שמחה לראות את מריה. "מריה, באת?" מריה התכופפה כדי להתאים לאלאה, שישבה על רצפת הכלא. "אלאה, הבאתי לך קצת מים וחתיכת לחם. תאכלי." אלאה תפסה במהירות את בקבוק המים ושתתה אותו בתאוות בצע, ואז נגסה בלחם שמריה הביאה. "תודה רבה לך, מריה. את באמת חברה שלי!" מריה חייכה חיוך קל כשהיא הסתכלה על אלאה. "תאכלי לאט. אם תהיה לי הזדמנות, אבוא שוב." אלאה הפסיקה ללעוס והסתכלה על מריה ברצינות. "איך הגעת לכאן? הם אפילו לא באו לראות אותי מאז שהביאו אותי לכאן." מריה חייכה לאלאה. "אחד השומרים הוא חבר שלי. כל כך התגעגעתי אלייך, אל." אלאה, לועסת את הלחם, העניקה חיוך קל. "תודה. גם אני התגעגעתי אלייך." אלאה חייכה בחום. "ידעת שג'רי עזב?" אלאה הפסיקה ללעוס והסתכלה על מריה, המומה. "עזב?" "כן, הוא עזב!" "מתי?" "אתמול הוא עזב, אבל אני לא יודעת לאן הוא הלך!" אלאה נאנחה בכבדות, תחושת הרעב שלה דעכה מיד. "כמה זמן אני בכלא הזה?" מריה נראתה חושבת. "כנראה יומיים או שלושה." אלאה כיסתה את פיה, בהלם. "באמת? יומיים? לעזאזל עם ג'רי הזה!" אלאה קיללה בתסכול בתשובתה של מריה. "מה קרה?" "הוא אמר שהוא יוציא אותי מכאן אחרי שימצא את האשם. אבל מה זה? הוא השאיר אותי כאן?" אלאה כעסה באמת מול מריה. "אלאה, תירגעי. אולי יש משהו חשוב שג'רי היה צריך לעשות!" אלאה הניחה את ראשה, נושפת בחריפות. "אם אי פעם אצא מכאן, אני אהרוג אותם!" מריה חייכה קלות למילותיה. "אלאה, זה בלתי אפשרי. פשוט תתמקדי בעצמך. אני צריכה לחזור; אני לא יכולה להישאר יותר מדי זמן!" אלאה הסתכלה על מריה, לא רוצה לתת לה לעזוב. "את עוזבת עכשיו?" מריה הנהנה במהירות. "כן, תשמרי על עצמך. אני אחזור כשתהיה לי הזדמנות." אלאה אחזה בידה של מריה בפנים מלאי תקווה. "תודה לך, מריה." מריה הנהנה, ואז קמה על רגליה. "אני עוזבת." אלאה הנהנה, וצפתה במריה הולכת משם. "מריה!" קראה אלאה לפני שמריה נעלמה במסדרון החשוך. "מה קרה, אלאה?" "את מאמינה שלא עשיתי את כל זה?" מריה חייכה ונאנחה. "כמובן, אני לא מאמינה שעשית את זה. אני בטוחה שאת לא זאת שעשתה את זה!" אלאה חייכה בבהירות, והרגישה שמחה שמישהו עדיין מאמין בה. "תודה לך, מריה. אני אגמול לך על טוב ליבך!" מריה הנהנה והמשיכה ללכת, ונעלמה במסדרון התת-קרקעי החשוך. אלאה ישבה על סורגי הברזל, ובוהה בחוסר אונים כי במשך יומיים, היא לא עשתה דבר מלבד להישאר במקום שהיא לא יכלה לזהות.