לפני 10 שנים.... מנקודת מבטה של בלה: "הבטיחי לי שתחיי, נסיכה. הבטיחי לי שלעולם לא תחזרי לכאן," התחננה אמא כשלחצתי בדמעות את גופה המגואל בדם לזרועותיי. "הסתרנו היטב את לידתך, מותק. אל תדאגי...", אבל קולה דעך כשלפתע נאנחה בכבדות, וזה לקח את נשמתה. "אמאאאא...", צעקתי ופרצתי בבכי כשראיתי את אמי היפה נושמת את נשימתה האחרונה בזרועותיי. "הקשי - בי - למלכה, מותק," מלמל אבי הגוסס, מלך הליקאנים, במשפטים שבורים. "אנחנו אוהבים אותך, נסיכה, אבל את צריכה לצאת מכאן. אמא שלך ואני נשמור עלייך מהשמיים," אמר בעדינות. "אבא! בבקשה אל תעזוב אותי לבד," התחננתי נואשות כשראיתי את הרעל הכסוף המייסר מכרסם בתוכו. "שש, ילדה," ליטף בעדינות. "עכשיו תקשיבי לי ותקשיבי טוב. את הליקאנית האחרונה שנותרה כעת. אדון החושך עדיין לא יודע את זה. אני רוצה שתמשיכי את אימוני הליקאנים שלך ותפתחי עסק משלך כדי לשרוד בעולם האנושי. אני בטוח שאם תמצאי את בן הזוג שלך כשתגיעי לגיל 18. קחי את הבקבוקון הזה ושמרי אותו בבטחה איתך. תני אותו לבן הזוג שלך והפכי אותו לאחד משלנו," הוא עצר כדי לקחת נשימה כשנאבק לדבר יותר. "אבל אבא...", מחיתי בדמעות. "מותק, אני יודע שמעולם לא דמיינו שזה יקרה, אבל את הנסיכה הליקאנית האמיתית שלי ואני רוצה שתתנהגי כמו אחת כרגע. שמרי על הכוחות שלך מוסתרים היטב והגני על העולם האנושי מכוחות הרשע של אדון החושך. הוא יכבוש אותו ברגע שיסיים להביס את כל שאר הכוחות העל טבעיים. ברחי, בלה. ברחי. חיי בשבילנו...", הוא איכשהו הוציא בכוח כמה שיותר מילים שיכל וקולו דעך באמצע המשפט כשנשמתו החליטה לעזוב את גופו באותו הרגע. ראיתי את גופו הופך לרפוי בתוך שלולית הדם המלכותי שלו, ומבט קדימה ראיתי את גופות כל חברי הלהקה שוכבים במצב דומה. "כולכם יכולים להקים להקה משלכם עכשיו בגן עדן," צחקקתי מבעד לדמעות כשצפיתי במראה הנורא שהיה מונח לפניי. אני לא אאכזב אותך, אמא ואבא. אני אחיה בשביל כולכם. אני מבטיחה לנקום את מותכם. אני, בלה דיאז, הנסיכה של הליקאנים טהורי הדם, נשבעת בשבועת הדם הטהור שלא אתן לשושלת שלנו למות. אני אתאמן כל כך קשה שאני אגרום לאדון החושך לשלם על פשעיו, פי שלושה מהכאב שהוא גרם לכולכם! אני נשבעת שאני אגרום לו לשלם על מחיר חייכם! וזאת ההבטחה שלי. * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * לפני 10 שנים באותו ארמון מלכותי באותו יום.... מנקודת מבטו של קאי: "ברח, בני. ברח ולעולם אל תחזור. זו לא בקשה כאביך אלא פקודה כבטא הליקאנים שלך," ציווה אבי נואשות כשכוחות החיים עזבו אותו והוא נאבק לשמור על עצמו זקוף כדי להדריך אותי הלאה. "אבל אבא אני לא רוצה לעזוב את כולכם," בכיתי כשניסיתי נואשות לגרד את הרעל הזאבי שזרם בו. "אף אחד לא יודע על לידתך, קאי. אחרי מות אמך, ניסיתי לשמור עליך מוגן מכולם, אבל עכשיו אתה התקווה היחידה שלנו לנקום בנו ולהמשיך את השושלת שלנו," אבי החזק חנק בכאב את המילים איכשהו. "אבא, אני לא אתן לך למות ואני בהחלט לא אעזוב אותך לבד," אמרתי בקול רועד כשידיי רעדו כשניסיתי לגרד את הרעל הכסוף מתוכו. "לא קאי. תשכח מהמקום הזה לנצח ותשתמש במדכאים האלה בזמן שאתה חי בעולם האנושי. אל תתרבה עם אף אחד עד שתמצא את בן הזוג האמיתי שלך כשתהיה בן 18. הבטח לי שלא תעשה שום דבר פזיז. עכשיו לך מכאן לפני שאדון החושך יחזור," הוא דחף אותי בחוזקה דרך הצעיף הדק שהוא בדיוק יצר וסגר מיד את הפורטל. "לאאאאאאאאאא," צעקתי בידיים מושטות, אבל היה מאוחר מדי וכבר הייתי בעולם אחר שהיה ידוע בשם העולם האנושי. אבא שלי. הלהקה שלי. הבית שלי. איבדתי את כולם בלילה אחד! אני לא אתן לקורבן שלך ללכת לשווא, אבא. אני בהחלט אנקום את מותה העקוב מדם של הלהקה שלי. "אני, קאי גרייסון, בטא של הליקאנים טהורי הדם, נשבע בשבועת הדם הטהור שלא אתן לשושלת שלנו למות. אני אתאמן כל כך קשה שאני אגרום לאדון החושך לשלם על פשעיו פי שלושה מהכאב שהוא גרם לכולכם!" הסתכלתי על המדכאים בידי וסנפתי חנק כשהזכרתי את אבי הגוסס. זו הייתה משאלתו האחרונה אז יהיה כך. אילצתי את עצמי לשתות את המדכאים המחרידים לפני שהתעלפתי באמצע שום מקום ונפלתי לתרדמה עמוקה, עמוקה וחשוכה. אולי אני הליקאן האחרון שנותר, אבל אני נשבע שאגשים את משאלתך האחרונה, אבא. אני בא בשבילך ז'הונג. אני בא בשבילך. אני נשבע לגרום לך לסבול כל כך נורא. * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *