מנקודת מבטו של דומיניק: "טוב, ריאן. מה זה?", שאלתי את הבטא שלי כשפתחתי בבת אחת את הדלתות המתנדנדות ופרצתי לחדר שבו כל האנשים שלי חיכו לי. כבר הייתה לי הרגשה רעה לגבי זה. במיוחד כשערות העורף שלי סמרו. התחושה פשוט לא הייתה נכונה. הייתי מלך הערפדים ויכולתי לחוש סכנה טוב וחזק יותר מאחרים. מה שחיכה בצד השני של הדלת גרם ללבי לפעום בחוזקה ומוחי כבר צעק "לאאאא !!!!" כשהסינפסות שלי העבירו במהירות את המסקנו