מנקודת מבטה של בלה: הוא רוצה שינהגו בו כמו בכיר? בסדר גמור. הוא יקבל את אותו היחס. בכל מקרה, אכלתי הרבה חרא בחיים האלה. האיש הזה הוא כלום לעומת הזבל האמיתי שאני עוברת. מניאק. כשנשקעתי במחשבות כאלה, הגוף שלי עבד בכוחות עצמו, וכשהסיימתי לנקות את השיש, הבנתי ששטפתי כלים וניקיתי את המטבח בלי לשים לב. כנראה שהרגלים ישנים מתים בקושי. אוף! חזרתי לחדר שלי והוצאתי את הספרים שלי כדי להתכונן להרצאה של שבוע הבא. כן. התכוננתי מראש ואז ישנתי והשתטתי בכיתה. אני בחורה תוססת, מה אני יכולה להגיד! דינג! דינג! דינג! מי שולח לי הודעות כל כך מאוחר בלילה? לא ידוע: היי דיאז! דומיניק כאן. אני: היי דומז!! למה ההודעה המאוחרת? דום דום: סתם רציתי לדעת לאיזה מועדון את מצטרפת? האודישנים מחר. אני: עוד לא החלטתי. זאת הדרך שלך לפלרטט? כי זה ממש גרוע :P דום דום: אשם באישום ו היי! זה עובד כל פעם ארורה. שתקי! אני: לא עבד עליי. חחח. דום דום: כי את משוגעת. אני: את מאבד נקודות בראוניז כשאתה קורא לי משוגעת, ילד מאוהב ;X דום דום: הו שיט. עדיין יש לי סיכוי להפעיל עלייך את הקסם שלי? אני: מצטערת דומז. פספסת את ההזדמנות שלך. עכשיו אתה באופן רשמי באזור ידידות, מותק. דום דום: לקרוא לי מותק לא יקל על הכאב של להיכנס לאזור ידידות, דיאז. אני: וואו! אז יש לזה את אותה ההשפעה כמו לשלוח לי הודעות בחצות. חה חה. דום דום: מאחר שאנחנו חברים עכשיו, אז את כלבה משוגעת. חה חה. אני: מראה את הצבעים האמיתיים שלך עכשיו, דום דוג? xx דום דום: חחח לא. עדיין לא XD אני: אתה יותר גרוע? אלוהים אדירים!! דום דום: הבחורה על הזין שלי מתקשרת. חייב ללכת! ביי מתוקה xx אני: יש לי תחושה, אנחנו הולכים להיות חברים ממש טובים. דום דום: חברי זיון או חברי טדי? אני: חברי זיון? איכס. יש לך את זה קטן שם למטה, דומז. דום דום: אחרי שעטפתי את זה שלוש פעמים בבטחה מתחת לתחתונים שלי, זה אולי נראה לך קטן, יקירתי xx אני: חלום, מותק. אני יודעת שזה לא מתנה עם עטיפה על הקוטב הדרומי שלך xx דום דום: חה חה בסדר. למרות שאני באמת צריך לגמור. נתראה בבית הספר מחר. אני: תנסה לא לחשוב עליי בזמן הגמירה XD דום דום: אני לא רוצה להיות חסום בתרנגול. גם לא על ידי חבר. לא תודה. לילה טוב xx אני: אהה. כסה את הגדם שלך לפני שאתה מזיין. לילה טוב. דום דום: הו אלוהים, את נוראית. אני: אמרו לי את זה, הרבה פעמים בעבר :P הנחתי את הטלפון שלי בצד וחזרתי לקרוא את העמוד האחרון של הפרק כשפתאום שמעתי את הדלת של החדר הצדדי נפתחת לאט לאט עם הכי פחות רעש שאפשר. אולם, אוזני ליקן אתם יודעים. יכולתי לשמוע הכל. אז מה קאי זומם עכשיו? זה לא היה עסק שלי בכל מקרה. הוא יכול גם ללכת לגיהנום אם הוא רוצה בשעה הלא נורמלית הזאת. אוף. לא היה לי אכפת בכלל. * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * מנקודת מבטו של קאי: וואו! היא ניקתה הכל!! ולמה היא עדיין ערה? איך היא תקום מוקדם אם היא לא תישן בזמן? "אל תתנהג כמו אבא שלה, קאי. תירגע ותישן", הליקן שלי, דקסטר, יצר קשר מחשבתי. "לא לפני שאכין לה הפתעה בבוקר בדיוק כמו שהיא נתנה לנו אחת היום!", התרברבתי בתוכי. "אתם הילדים", נאנח דקסטר ונסוג בחזרה לחלק האחורי של המוח שלי. אחרי שמרחתי את המגהץ ברוטב ברביקיו והנחתי סירים מבוץ ממש מחוץ לחדר של השטן, הנחתי זוג נעלי בית קשורות יחד בחוט צר ומתוח שחובר עוד יותר לדלי מים שהונח ממש על גבי המאוורר. זה הולך להיות בוקר כיפי! פשוט לא יכולתי לחכות לזה. וואוווו!!!! * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * מנקודת מבטה של בלה: "מממ השינה הייתה כל כך טובה", מלמלתי כשנמתחתי עם שחר. שעת שעון: 4 בבוקר "גם לא היו סיוטים אחרי הרבה זמן!", הליקן שלי, סנואו, נאנחה במוחי. "למה אני מריחה בוץ?", שאלתי בזמן שזעפתי ועוויתי את האף שלי. "אנחנו צריכות ללכת לאימונים, בלה. תזדרזי", הפצירה סנואו והסכמתי ושכחתי מהריח המוזר. פתחתי את החלון של החדר שלי, יצאתי מהחלון ונחתתי בצורה חלקה על רגליי האנושיות. "לאן את חושבת שאת מתגנבת?", קול גברי מוכר נבח בשקט המצמרר של הבוקר. שיט. נתפסתי. מה אני צריכה להגיד? תחשבי דיאז. תחשבי. "פשוט תגידי את האמת, טיפשה. אל תספרי על החלק של הליקן", שרקה סנואו במוחי. "הלכתי לרוץ. יש לך בעיה עם זה?", שאלתי בגבה מורמת. "כן, יש לי הרבה בעיות. קודם כל, יש את העניין של העוצר. שנית, למה את משתמשת בחלון של הקומה השנייה כדי לקפוץ, ולבסוף, את רוצה לחלות או להיחטף? את לובשת ממש כלום", הוא מנה את כל חטאיי בנשימה אחת בבוז. הוא עצמו בקושי לובש משהו ואני ליקן לעזאזל! ליקנים לא מרגישים קור. נו באמת! פניתי לשותף המעצבן שלי לחדר שהוא גם המורה שלי תוך כדי בליעת הכעס שלי ואמרתי במתיקות, "אדוני, אני מצטערת אבל אני צריכה ללכת לרוץ. אני לא יכולה לבלגן את לוח הזמנים שלי", עניתי וחזרתי לעקבים שלי כדי לברוח מהמקום. באופן מפתיע, קאי הדביק אותי ורץ לצידי. מה לעזאזל? איך אני מתאמנת עכשיו? שיט. "את אף פעם לא מקשיבה", הוא מלמל. "עכשיו אני אצטרך לרוץ איתך", הוא נאנח. "אני אסתדר לבד, אדוני", עניתי בכעס וניסיתי להשיג אותו במהירות אפשרית מבחינה אנושית, אבל האיש התקוע היה נחוש לעמוד בקצב שלי! איך הוא בכלל מסוגל לרוץ בקצב הזה? "את רואה את החזה החזק והמפוסל שלו ואת שרירי הבטן שלו? הוא נראה כל כך חזק וחתיך, בלה", הליקן שלי גרגרה בראשי. "ליקן חרמנית", יצרתי קשר מחשבתי חזרה בנאצה. "לא, את לא תסתדרי. את רצה במהלך העוצר ואני צריך להיות שם כמורה שלך", הוא נזף בי בחומרה והמשיך בריצה הכפויה. איך אני הולכת לברוח ממנו כל יום? זאת הייתה השעה היחידה שבה העולם ישן ויכולתי לאמן את עצמי בשקט. הייתי צריכה לעמוד באימוני הלוחמים שלי איכשהו, כדי להביס את אדון החושך. פתאום עלתה לי מחשבה ועצרתי במסלולי, בעוד קאי עוקף אותי. חייכתי כשאני רואה אותו ממשיך לרוץ ואני, בתורי, התחלתי לרוץ בחזרה לכיוון ההפוך. ברחתי מהשטן בעצמו, רצתי עמוק יותר לתוך היער וחציתי את הגשר הצר מעבר למפל כדי לברוח מהמורה הדבק. קפצתי מהגשר, נכנסתי למצב האימונים שלי ומאחר שעדיין לא הייתי בת 18, לא יכולתי להשתנות. לכן, אימנתי את הצורה האנושית שלי כדי להגיע לרמה של החזקים בלוחמים תוך כדי עבודה על הכישורים שלי באומנויות האופל. כן. אומנויות האופל. היה צריך להביס ולהרוג את אדון החושך במשחק שלו ולא כדי לתקוע לעצמי קרן אבל הייתי באופן מפתיע מאסטר טבעי של אומנויות האופל. אחרי מפגש משביע רצון ליד המפלים, חזרתי על עקבותיי למעונות שלי וקפצתי בחזרה לחלון כדי להתחמק מאנשי האבטחה בקבלה. ברגע שנכנסתי לחדר שלי, איש כועס מאוד, מיוזע וחם עמד ממש מולי כשצצתי לתוך אדן החלון עם זרועותיו המחוטבות משולבות על החזה המוגדר היטב שלו שגרם לי לרייר מבפנים על ממתק העיניים שלפניי. "מי הכלבה החרמנית שמטפטפת תחתונים עכשיו?", הליקן שלי, סנואו, לעגה. גלגלתי עיניים בתוכי וקיבלתי בתמורה צחוק מציק מן השטן עצמו. "אתה קרוב מדי אליי, אדוני", אמרתי בנימוס כשניסיתי להתחמק ממנו ולהיכנס לתוך חדר האמבטיה. אולם, נראה שלקאי היו תוכניות אחרות. במקום לתת לי לעבור, הוא דחף אותי אל החלון והתקרב אליי באי נוחות וגרם לי לסגת אחורה ככל שיכולתי. "בבקשה תתרחק, אדוני. אני אפול למטה אם תתקרב", בלעתי רוק כשממשיך לצעוד צעדים איטיים ומסוכנים לעברי. פתאום הרגשתי שאני מאבדת שיווי משקל ונופלת מהחלון, אבל האיש האולטרה מהמם תפס אותי במהירות ומשך אותי לזרועותיו. כשהנשימה שלי נעתקה, העיניים שלנו סירבו להסיט מבט אחת מהשנייה ויכולתי לשמוע בבירור את פעימות הלב שלנו, כשהלב שלי מוכן לקפוץ החוצה מבית החזה שלי בכל רגע. כאילו מאבדים את עצמנו לרגע בגופים ובמבטים הנעולים בצורה מושלמת אחד של השני, השפתיים שלנו נגעו קרוב יותר מרצונן החופשי ובאפס שליטה, השפתיים, השיניים והלשונות שלנו התנפצו נואשות זו בזו תוך שניות מכיוון שלא יכולנו להילחם במשיכה ההדדית שהרגשנו אחד לשני באותו זמן. לרגעים המיוחדים האלה היה אושר מוחלט לפני שההיגיון והתבונה חזרו פנימה דרך החלון הפתוח של המוח. "שיט", מלמל קאי כשהתפכח ומיד יצא מהחדר שלי. "אוי שיט! מה עשינו עכשיו!! הנשיקה הראשונה שלי הייתה עם המניאק!", הצטמררתי בתוכי והחלטתי לעולם לא להראות לו את הפנים שלי. אולם, מיהרתי החוצה כששמעתי חבטה חזקה ואחריה התזה מוזרה ומחרוזת של קללות כועסות שהדהדו מחוץ לחדר שלי. "אלוהים אדירים! מה קרה לך ומי עשה את זה?", שאלתי בהלם כשראיתי את האיש הסקסי שרוע על הרצפה מכוסה בבוץ בתוך שלולית של מים כשדלי שוכב לידו. "זה לא עניינך", הוא נזף וקפץ בחזרה על רגליו, רק כדי להחליק שוב וליפול בחזרה. "שיט קדוש!", הוא קרא בתסכול ולא יכולתי לעזור אבל צחקוק עדיין חמק משפתיי. אולם, הפסקתי להשמיע קולות שעשוע כששמעתי אותו נאנק מכאבים. מהרתי לעזור לו לקום, והתלכלכתי איתו בבוץ (חחח. זה נשמע כאילו עשינו את זה בבוץ). "בסדר בוא נכניס אותך למקלחת", אמרתי ולפני שהוא יוכל להחליק שוב, אספתי את האיש המופתע בזרועותיי ללא מאמץ וצעדתי לעבר חדר האמבטיה היחיד בדירה. "אני יכול ללכת לבד לעזאזל!", הוא מלמל אבל בכל זאת כרך את זרועותיו סביב צווארי ונהנה מהנסיעה. "רוצה שאזרוק אותך באסלה?", הקנטתי בזמן שקאי בהה בי בזמן שצחקתי. "אני לא רוצה לנחות במוח שלך אחרי שהודחתי", הוא חייך ואני מיד טבעתי את ראשי ונשכתי את קצה האף החד שלו בין שיניי. "אווו!!!! מה לעזאזל!?", הוא עיוות את פניו כשהוא טמן את פניו בחזה שלי. "תפסיק להטריד את העמקים שלי, אדוני. זה מאוד לא הולם", הערתי וקיבלתי את האפקט המיידי שקיוויתי לראות. צחקקתי כשראיתי את אוזניו המציצות בוערות באדום. "הנה אתה, טלה קטן", ליטפתי בגיחוך כשהנחתי אותו בעדינות על מושב האסלה. "תתקשר לאמא כבשה אם אתה צריך עזרה אחרת", צחקקתי ויצאתי מחדר האמבטיה בצחוק. "רק תחכי, גברת דיאז", איים קאי אבל יכולתי לשמוע את הגוון של השעשוע בקולו. "הוא כל כך חמוד", גרגרה סנואו במוחי. "כן וחמור כמוך. אז תשתקי", השבתי בחזרה, רק כדי לקבל "לך תזדיין" מהליקן היקרה שלי. * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *