הדברים באמת התחילו להשתנות לטובה ככל שריילי הייתה מעורבת יותר בעזרה לחנה. חזרנו לשגרה שלנו כמשפחה, וג'קס כמעט שבר את הדלת שלי בבוקר אחד ממש אחרי ארוחת הבוקר. "לאט, ג'קס," אמרתי כשנעצתי בו מבט. "כריס בלידה," הוא אמר נשימה עצורה ולכמה שניות פשוט עמדנו שם. "בוא נלך!" אמרתי בקול רם והוא הסתובב ורץ במורד המדרגות. כריס כבר הייתה בחלוק בית חולים בדלת ליד וסטלה בדקה את הסימנים החיוניים שלה. ריילי הייתה ממ