"אתה צריך להחזיק את הכלב שלך ברצועה קצרה יותר," צעק מייקל מהשולחן שלו כשנכנסנו לקפיטריה. "אוי ואבוי," אמר ג'אקס כשפרסטון צחק. רב נעץ מבט במייקל כשצעדנו ישירות לעברם, בלי לעבור בכלל בתור של ארוחת הצהריים. המבט בעיניים של רב אמר לי הכל. הוא בא בשביל מייקל. הם צחקו עלינו ועוד מהחבורה שלו הצטרפו. תלמידים אחרים בהו בנו בפחד וקרסון בחר בדיוק ברגע הזה לעמוד על הכיסא שלו ולהצביע עלי. "הרבצת לעוד תלמידי י"א?" הוא שאל בקול רם. "בניגוד אליך, קרסון, אנחנו מתעסקים עם אנשים בגודל שלנו," אמרתי לו כש רב זינק על מייקל והפיל אותו מהכיסא. הם נחתו בחבטה ורב לא בזבז זמן והטיח את האגרוף שלו בפנים של מייקל. יכולתי להריח את הדם ושמעתי את האף שלו נמעך כש רב לא השמיע קול. בנות צרחו כשג'אקס ואני ניסינו להוריד את רב ממייקל. פרסטון עמד עם הגב אלינו, בחן את החברים של קרסון ווידא שאף אחד לא ייתן לנו מכה זולה. "רב, שחרר," אמרתי קרוב לאוזן שלו והוא הפסיק להכות את מייקל. "נקמה זה דבר מגעיל, גריי!" צעק קרסון מהמקום שבו הם עזרו למייקל לקום מהרצפה. "מגעיל," אמר רב וירק על הפנים של מייקל. עזבנו את הקפיטריה ולקחתי את רב לשירותים לשטוף את הידיים שלו ולהוריד את הדם. תהיה תגובה נגד על הקטטה הזאת וחייכתי למחשבה. "עשית טוב, רב," אמר פרסטון וטפח לו על הגב. רב רק הסתכל עליו ולא חייך ולא זעף. "המבט על הפנים של מייקל היה יקר מפז!" אמר ג'אקס בקול רם כשהוא נשען על הקיר. "הוא ביקש את זה, לא היה צריך לקרוא לרב כלב," אמרתי כש יצאנו מהשירותים כשהצלצול צילצל. לא ראינו את קרסון או את החברים שלו במשך שארית היום והתרשמתי מכך שבעצם נשארנו כל היום. ידעתי שג'סי יקבל הודעה מג'וזף על זה אבל לא היה לי אכפת. מייקל יכול לעשות קרב תגמול עם רב אחד על אחד. זאת הייתה אחת הדרכים שבהן פתרנו סכסוכים. מתנת יום ההולדת שלי מג'סי עמדה בשביל הגישה כש הגענו הביתה וחייכתי. זה היה בדיוק מה שרציתי, פורד מוסטנג GT בשחור מוחלט. אפילו פרסטון היה שקט כש בהיתי במכונית. היא הייתה חלקה ומדהימה ולא יכולתי לחכות לשמוע את המנוע שואג. ג'אקס בעצם ריר והרחקתי אותו לפני שהריר שלו יגע במכונית החדשה שלי. "אני כל כך מקנא עכשיו," אמר ג'אקס כשפתח את הדלת. "אפילו אל תחשוב על זה, אתה אף פעם לא תנהג במכונית שלי," אמרתי לו. "או תגע באחות שלו," הוסיף פרסטון כש רב חייך שוב. "יום ההולדת שלי בשבוע הבא, אולי אם אני אבקש יפה," אמר ג'אקס וצחקתי. "תפסיק לרייר ותנוח קצת לקראת הערב," אמרתי לו כש נכנסתי לבית. כריס הלכה לקניות עם החברות שלה וידעתי שג'יי יעקוב אחריה. זה היה ההסדר שלנו. כריס הסכימה לשומר אחד, שנע בחשאי ועושה משהו רק אם חייה בסכנה. למרות ששמרנו על מערכת היחסים שלנו בסוד, הייתי בטוח שג'וזף ידע מי היא ולא הייתי פוסל שהוא יעשה משהו. בניגוד למה שנהוג לחשוב, קרסון ואני מעולם לא נלחמנו אחד בשני. תמיד רב היה זה שתקף אנשים ורק המעגל הקטן שלי ידע על היקף הסלידה שלי ממשפחת מקינטייר וזה השתנה רק בשנה האחרונה, לפני זה קרסון ואני היינו חברים. עצמתי את העיניים כש שכבתי על הגב על המיטה וחשבתי על השיחה של קרסון עם החבר שלו, ג'יי די. הוא באמת היה חרא וא הוא עבר על כל נבחרת המעודדות, הוא שמר על החברות שלו למקסימום חודש לפני שעבר לבאה בתור ותהיתי למה הבנות בבית הספר שלנו כל כך תמימות כדי להיות הכיבוש הבא שלו. הלכתי דרך יער עצים, העשב הפראי הגיע עד אמצע הגוף שלי. לא זיהיתי את המקום הזה והרגשתי פחד ממלא את החושים שלי. יכולתי להריח פרחי בר ואת העצים, אני נשבע שיכולתי אפילו להריח את הדשא. הרוח הייתה מרגיעה וגרמה לריחות להתערבל מולי כש הלכתי אחריה. הרגשתי כאילו הלכתי שעות כשהגעתי לקצה היער ומצאתי ילדה עומדת על קצה הצוק. הנהר למטה השתולל בכעס ויכולתי להרגיש פיזית את העצב שלה. ניסיתי להגיע אליה לפני שהיא תקפוץ. איכשהו פשוט ידעתי שהיא רוצה לקפוץ ואני חייב להציל אותה, כי... לא הייתי בטוח למה, פשוט ידעתי שאני חייב. היה לה שיער חום-אדמדם והוא נפל על הגב שלה בגלים כשהרוח נשבה בו, נושאת את הריח שלה אלי. "היי, חכי!" צעקתי אליה אבל היא התעלמה ממני ואפילו לא הסתובבה. בדמיוני יכולתי לראות את הדמעה הבודדת בורחת ויורדת על הלחי שלה. ניסיתי לרוץ אבל כשהגעתי אליה היא קפצה והיד שלי פספסה את שלה בסנטימטרים. נפלתי קדימה על הבטן כש הושטתי יד אליה והיא אפילו לא צרחה. התעוררתי כש הגוף שלה פגע בנהר ושאפתי אוויר. הלב שלי פעם בפראות ועדיין יכולתי להריח קלות את הלמונגראס. זה הריח כמעט כמו קיץ. החולצה שלי הייתה ספוגה בזיעה והורדתי אותה כש הסתכלתי על השעון שלי. הייתה השעה שש בערב והגיע הזמן להתכונן. הערב כולנו נלחמים ושמחתי שיהיה לי סוף שבוע להתאושש. אנחנו מחלימים מהר יותר מבני אדם אבל תלוי בפציעה זה יכול לנוע בין יום לשבוע. החלפנו למכנסי אגרוף ונלחמנו יחפים. כל סגנון לחימה היה מקובל מלבד שימוש בכלי נשק. נלחמנו נגד בני אדם, בני מיננו ויצורים על טבעיים אחרים, אם כי ניסינו לשמור על בני אדם עם בני אדם. הערב לא היו לנו בני אדם שנלחמים וציפיתי לבחון את היכולות שלי נגד אחרים. נכנסתי לזירה הסגורה והסתכלתי על היריב שלי. הוא היה בערך בן עשרים וחמש ונראה קשוח. הפעמון בקושי צלצל לפני שהוא זינק עלי וסדק לי שתיים מהצלעות. הפנים של רב לא הביעו שום רגש כש הוא הסתכל עלי וג'אקס צעק משהו. הרמתי את הידיים שלי וחחסמתי את שתי האגרופים הבאים שלו לפני שתפסתי אותו בקלינץ' והכיתי אותו פעמיים עם הראש שלי. הוא היה המום לכמה שניות, מה שנתן לי מספיק זמן להפוך את היוצרות ולהתחיל לתקוף את הבטן והצלעות שלו, בכל מקום שיכולתי להנחית אגרוף. המשכנו בזה במשך עשר הדקות הבאות, החלפנו בעיטות ואגרופים ויכולתי לראות את זה בעיניים שלו. הוא רצה נוקאאוט וניצחון ושנאתי להפסיד. עשיתי צעד קדימה, הנחתי את כף הרגל שלי מעט מאחורי שלו והעמדתי פנים עם שמאל שלי. הוא נע לאחור כפי שציפיתי ואיבד את שיווי המשקל כשהסרתי את כף הרגל שלי. הייתי מעליו ועכשיו הכיתי אותו כרצוני, נושם בכבדות כשהצלעות שלי המשיכו להזכיר לי את מצבם הסדוק בכל פעם שלקחתי נשימה. קמתי כש הפעמון צלצל שוב והוא דימם והיה מחוסר הכרה. השופט הרים את היד שלי ולראשונה שמעתי את הקהל מעודד אותי. "זה היה הקרב הכי טוב שלך עד כה," אמר פרסטון אחרי שהתקלחנו ואספנו את הזכיות שלנו. "טוב," רטן רב וחייכתי אליו. "בהחלט כדאי לחגוג, כולנו ניצחנו הערב," אמר ג'אקס כש צעדנו למגרש החניה מחייכים כמו אידיוטים, חוץ מ רב, הוא מעולם לא חייך אלא בשביל חנה. "אני רעב," אמר פרסטון כש צחקנו. הוא תמיד היה רעב. "בסדר, נעצור לפיצה בדרך," אמרתי ונכנסתי למכונית שלי. פרסטון ו רב הלכו אחרינו כש נסענו לפיצרייה האיטלקית הקטנה שמגישה פיצה לפי פרוסה. צחקנו והתבדחנו כש אכלנו ואחרי שעה, מריו, הבעלים, גירש אותנו כדי שיוכל לסגור. הוא גירש אותנו מהמסעדה שלו בערך פעמיים בשבוע אבל ידעתי שיש לו נקודה רכה בשבילנו מאז היום שהכנו את הצוות שדרש ממנו דמי חסות. חזרנו לבית בחצי השעה שאחרי תשע ועליתי במהירות למעלה להתקלח ולהחליף לחליפה. שמעתי את ג'סי למטה עם שלושה קולות מוזרים אחרים. מעולם לא פגשתי את הזקנים לפני כן, שבחברה שלנו זה דבר טוב. בדרך כלל פוגשים אותם בפעם הראשונה לפני הטקס שלך. "אה, לוקאס," אמר ג'סי בחיוך כש נכנסתי לחדר הישיבות שבו כולם ישבו. "ערב טוב דוד ג'סי," אמרתי ונמנעתי מלהשתמש רק בשם הפרטי שלו בפניהם. "זה הזקן גארת' ווינסטון, הזקן ג'יימס היצ'נסון והזקן פיטר פיליפס," הציג אותם ג'סי. "ברוכים הבאים למאורה שלנו זקנים, אני לוקאס גריי, בנו של ג'ף ולוצ'יאנה גריי, סיר עתידי של מאורת גריי," אמרתי ולחצתי את ידיהם. "האם נצא לדרך?" שאל הזקן גארת' כש יצאנו מחדר הישיבות. טיפסתי לרכב השטח של ג'סי לידו וצפיתי בשני לוחמי זקנים מטפסים לרכב מאחורינו. הזקנים טיפסו לרכב אחר ועקבנו אחריהם במורד הכביש. לקח לנו קצת פחות משעה לנסוע מאורורה לשיקגו והם פנו למטה שלהם. "יש משהו שאתה רוצה לספר לי?" שאל ג'סי וחייכתי קלות כש הסתכלתי עליו. "אתה מתכוון לזה ש רב הכה את מייקל בלאק?" שאלתי אותו. "חרא לוקאס," הוא אמר וצחק. "טכנית זאת לא הייתה אשמתו של רב," אמרתי לו. "זה אף פעם לא. מה קרה?" הוא שאל אותי. "מייקל קרא לרב כלב ואמר שאני צריך להחזיק עליו רצועה קצרה יותר," אמרתי. "הוא איטי?" שאל אותי ג'סי וצחקתי בקול רם. "כנראה, כולם בחברה שלנו מכירים את רב," אמרתי. "אני אסדר את זה, אל תדאג," הוא אמר. "אם מייקל רוצה קרב תגמול, רב מוכן," אמרתי והוא חייך אלי. "אני בספק שהוא רוצה חזרה, רב סדק לו ארבע צלעות, שבר לו את שורש כף היד ופרק לו את הכתף," אמר ג'סי. "נחמד," אמרתי וג'סי רק הניד בראשו. נסענו בשקט זמן מה והרגשתי שהרגשות מתחילים להשתלט. זה היה צריך להיות אבא שלי נוהג איתי. אמא שלי הייתה מתכננת ארוחת ערב חגיגית לפני הזמן ואחרי הטקס היא הייתה מחכה כדי להקשיב לכל פרט. אבא שלי היה גאה לא משנה איזה חיה קיבלתי ורציתי את זה. התגעגעתי אליהם, במיוחד הערב. הרגשתי את היעדרותו וזה איים לחנוק אותי. מצמצתי את הדמעות שלי וראיתי את ג'סי מסתכל עלי. "הוא היה גאה בך," הוא אמר לי. "אתה חושב?" שאלתי אותו. "הוא תמיד היה גאה בך," הוא ענה. "אתה חושב שהוא צופה?" שאלתי אותו. "אני די בטוח שיש לו מושב בשורה הראשונה לוקאס," הוא אמר בחיוך. "תודה על הכל דוד ג'סי," אמרתי. "אני אוהב אותך ילד ואל תהיה עצבני, אתה תעשה נהדר," הוא אמר. כל הטקסים נערכים במטה המחוזי שלך על ידי הזקנים שמשגיחים על האזור הזה. כלי הרכב עצרו ליד בניין ויצאנו החוצה. זה לא נראה כמו הרבה, בעצם רק מחסן מבחוץ למרות שידעתי שהפנים יהיה שונה לחלוטין. "פשוט תעשה כל מה שהזקנים אומרים לך לעשות, אל תפחד," הוא אמר והסתכלתי עליו בתמיהה. מה יכול לקרות שיכול להפחיד אותי? אף אחד לא אומר לך למה לצפות והטקס עצמו היה סוד שמור היטב מכולם.