"בוא," אמרתי כששמעתי דפיקה על דלת המשרד שלי. עברו שבועיים מאז האסיפה הכללית, והדברים עדיין לא נרגעו. היו הרבה דברים שדרשו את תשומת הלב שלי, ובכל יום אנשים הופיעו במשרד עם בקשות או מתנות תודה, חברים באו להציג את עצמם, ובעיות לסדר. "בוקר טוב, סייר ריידר. אם אתה עסוק כרגע, אני יכולה לחזור," אמרה האישה כשעמדה בפתח הדלת. "ממש לא, בבקשה תתיישבי," אמרתי לה. "שמי לינדה וויאט; בעלי היה רופא המאורה," היא הצ