"חיה!" קראתי לדרקון שלי. "ריידר," הוא שרק לעברי. "התמזג איתי כדי שמהיום והלאה נוכל לתבוע זה את זה ולממש יחד את גורלנו המיועד," אמרתי בקול רם. המילים פשוט צצו לי בראש, ולא הייתי בטוח אפילו מאיפה. "כפקודתך, חצוי, אם כי לא אפקד כמו על לטאה ביתית נחותה," הוא שרק שוב, מה שגרם לי לצחוק בפתאומיות. "אתה, לטאת בית? וחשבתי שאתה מדהים, אבל עכשיו אני לא בטוח, חיה," אמרתי, ויכולתי לשמוע אותו צוחק. "אתה תתאים ל