כל נערה חולמת על הנשף של התיכון, ואני לא הייתי יוצאת דופן. החברות שלי ואני התכוננו ללכת לקנות שמלות, אבל ההורים שלי לא הבינו כמה הנשף חשוב לי. הם האמינו שאני צריכה להימנע מלעשות כל דבר שיכול להשפיע על התדמית שלי ולהביא תשומת לב שלילית לשם המשפחה שלנו. כנראה, להיות הבת של הבטא שם לך רסן על ההנאה. כמובן, ניצלתי כל הזדמנות ליהנות מהחיים ולחיות אותם במלואם. אמא אמרה שהזכרתי לה את מי שהיא הייתה לפני שמצאה בן זוג, ונטתה לתת לי קצת חופש, אבל אבא היה קפדן גדול לגבי הכללים. אמא שלי, שרה, הייתה 1.68 מטר עם גוף חטוב ושיער חום בהיר באורך החזה. היא הייתה לוחמת בלהקה שלנו ולימדה אותי להילחם מגיל חמש. אבא שלי, בן, היה 2.01 מטר עם גוף של שחקן פוטבול שיכול להרים מכונית, היו לו קעקועים מכף רגל ועד ראש, ושיער שחור וחלקלק. הוא מעולם לא הקל עליי והיה נסער שלא הייתי בן, אבל זה לא מנע ממנו לגדל אותי ככזה. התחריתי בכל אותן תחרויות כמו בנים, אבל עדיין לא הצלחתי לנצח אותו. הוא חשב שאני טובה באותה מידה וצריכה לקבל את תפקיד הבטא כשהוא יפרוש - אם אוכל להתעצב ולא לגרום לו לעוד כאבי ראש. צחקתי כשחשבתי על כל ההרצאות שהוא נתן לי במהלך השנים. "איזה בן זוג ירצה בחורה שמבלה ומקלה ראש בכללים, שלא לדבר על איזה אלפא ירצה אותך כבטא?" צחקתי כי גדלתי עם האלפא העתידי, דמיאן. הוא היה החבר הכי טוב שלי, ולפעמים התנשקנו, אבל שמרתי על הבתולים שלי לבן הזוג שלי. דמיאן היה 2.03 מטר של שרירים מוצקים, היה לו שיער שחור קצר, וקעקוע שבטי מהחזה לכתף, סביב הצוואר והזרוע, ולרוחב הגב. הוא היה סקס מהלך עם עיניים כחולות בוהקות וחדות. המזג שלו תאם את המראה של הבחור הרע שלו, אבל תמיד היה לו מקום חם בשבילי. ידעתי שתמיד תפסתי את עיניו. בהיותי 1.70 מטר עם גוף חטוב וצר, שיער גלי כהה באורך המותניים, ועיניים ירוקות изумруд, אני נוטה לתפוס את תשומת הלב של כמה בחורים. עם זאת, רובם חשבו שהם יקבלו את תפקיד הבטא, אז אני נוטה להתעלם מהם. "תזדרזי, נינה!" צעקה החברה הכי טובה שלי, הולי. היא הייתה יפה עם עור מוקה קרמי ושיער שחור באורך הכתפיים. היא אולי רק 1.65 מטר, אבל הגישה שלה הייתה של אדם בגובה שני מטר וחצי. קפצתי מהשידה שלי ורצתי לדלת הכניסה לפני שהיא תוכל להתחיל לטפס במדרגות. גרמתי לה לחכות פעם אחת, והיא כמעט שבְרה לי את הדלת. "אני באה! הייתי צריכה לסיים את האיפור שלי," אמרתי, קצת חסרת נשימה. "זאק, דמיאן וטרבור במכונית מחכים לנו." זאק היה הבן של לוחם אחר. הוא היה 1.98 מטר עם עור חיוור, עיניים חומות ושיער בלונדיני באורך הכתפיים. הוא היה חמוד בדרכו שלו, אבל היה לו הבעה רכה יותר. תמיד היו לו עיניים להולי, לא שהיא שמה לב. בהיותה הבת של הגמא, היא קיבלה את אותן הרצאות שאני קיבלתי. טרבור היה אחיה וגם יד ימינו של דמיאן מאז שנולדו בהפרש של כמה ימים בלבד. הוא היה 1.98 מטר עם עור כהה יותר מהולי, והיה לו שיער שחור פחם ואותן עיניים חומות כהות תואמות עם פתיתי זהב שהיו להולי. כנראה, זה היה תכונה משפחתית שלהם. "ביי, אמא ואבא!" "ביי, מותק. תזכרי להתנהג ולשלוח לי הודעה בראש אם יש לך בעיות. אל תיכנסי לקטטה הפעם!" אבא צעק מהמטבח. זה היה פעם אחת, וניצחתי בקרב. לא אשמתי שבחור לא יכול היה להבין לא. אבא לא היה מודאג מדי הפעם מכיוון שהבטחתי שהבנים מצטרפים ויכולים "להגן עלינו". כאילו הייתי צריכה בחור שיגן עליי. גלגלתי את עיניי ויצאתי מהדלת עם זרועי על כתפיה של הולי. "תזדרזו, בנות! אין לי את כל היום," צעק טרבור. "אה, שתוק, טרבור. אין לך שום דבר חוץ מזמן היום," הולי פלטה, והחליקה למושב האחורי של הקדילאק אסקלייד של דמיאן. אני, כמובן, קפצתי ישר למושב הקדמי ליד דמיאן. כמה אנשים חשבו שאני בת הזוג של דמיאן. לא האמנו שאנחנו, אבל גם לא התנגדנו לזה. התייחסו אליי ככזו ולא היה לי אכפת. "אני צריך להיות מסוגל לשבת מקדימה. הרגליים שלי הרבה יותר ארוכות משלך, נינה, ואם אנחנו צריכים לצאת במהירות, אני צריך גישה טובה יותר מהשורה השלישית," רטן זאק. "אה באמת, אתה רוצה עוד משחק חוזר, זאק?" הרמתי אליו גבה. בפעם האחרונה שהוא הטיל בי ספק, הפלתי אותו יותר פעמים ממה שהוא יכול היה לספור, אבל הוא עדיין אמר שהוא "נתן לי לנצח". כולם צחקו בקול רם מלבד דמיאן, שרק הרים גבה לעבר זאק. זאק היה לוחם נהדר, אבל כשדם בטא זורם בעורקים שלך ואומנת מגיל חמש, לא הרבה אנשים יכולים להשתוות. "אני רק מנסה להיות ג'נטלמן כאן, נינה. הייתי רוצה להתייחס אלייך כמו אל הנסיכה שאת," התבדח איתי זאק. הוא בדיוק הרוויח נחירה וגלגול עיניים ממני ונחרת חזה מדמיאן. "בכל מקרה," הולי חייכה, "איזה סוג שמלה את רוצה לקבל היום?" "הממ," הרהרתי. "אולי צמודה שמסתיימת ממש מתחת לישבן שלי עם מחשוף וי עמוק ושקוף." "מה פאק את!" נהם דמיאן. פרצתי בצחוק. "אני רק צוחקת. ג'יז, אני באמת לא יודעת. אני רוצה שמלה באורך הרצפה!" "ובכן, אני רוצה אחת קצרה שתגרום לרגליים שלי להיראות ארוכות יותר ושמחבקת את הקימורים שלי." "הולס, אמא ואבא יהרגו אותך - את יודעת את זה נכון?" שאל טרבור כששיפשף את ידו על פניו. "את תהיי מה שיהרוג אותי," לחש, אבל עם שמיעת הזאב שלנו, כולנו שמענו אותו. "אני הנסיכה שלהם. הם לא יעשו! בנוסף, אם אמצא את בן הזוג שלי, הם לא יוכלו להגיד כלום!" אמרה הולי במבט נחוש בעיניה. הכרתי את המבט הזה, ואי אפשר היה לשנות את דעתה. ה"נשף" שלנו היה נשף כשלעצמו. זה התחיל כנשף מסורתי, אבל במהלך השנים, כל בני השמונה עשרה שלא מצאו בני זוג מתפרצים ל"נשף" של להקות אחרות בתקווה למצוא את בן הזוג שלהם או לקבל שכיבה מהירה אם לא. יום ההולדת שלי היה יום לפני הנשף, שבוע מהיום, והייתי כל כך נרגשת. סוף סוף אוכל לראות אם דמיאן הוא בן הזוג שלי או לא. אני מקבלת תחושה מוזרה בבטן שלי בכל פעם שאני חושבת על זה. מה אם הוא לא בן הזוג שלי והוא ימצא בחורה אחרת? האם אהיה בסדר עם זה? עמוק בפנים תמיד אהבתי שהוא מגונן עליי, אבל הוא עשה את זה בצורה שעדיין יכולתי להפיל בחור והוא היה שם צופה, מוודא שלא אפגע בתהליך.