ביום שני בבית הספר חיכיתי לריילי אבל היא לא הגיעה ומספר הטלפון שלה בטלפון שלי כבר לא עבד. עמדתי ליד הלוקר שלי כשראיתי אותה יוצאת מהשירותים אבל היא ראתה אותי וצעדה לכיוון השני. היום נמרח ורב כל הזמן נתן לי מבטים מוזרים. הייתי שקט וחשבתי על כל מה שזכרתי וכל מה שקרה ביני לבין ריילי. ראיתי אותה נכנסת לקפיטריה אבל היא לא הסתכלה עלי, וגם היא לא נראתה כמו עצמה. כולנו הסתכלנו למעלה באותו הזמן כשג'יי די קפץ מהכיסא שלו וקרסון דחף אותו אחורה. ריילי הסתכלה עליו בפחד בעיניים שלה והפנים שלו היו אדומות מזעם כשהוא הסתכל עליה ואז על רב. "שיט," לחשתי. "שכבת איתו!" ג'יי די צעק על ריילי וראיתי אותה נרתעת ועמדתי. "שכבת איתו?" קרסון שאל אותה בקול רם. "לא," היא אמרה בקול רם והסתכלה לו בעיניים. "אז איך תסבירי את זה?" הוא שאל אותה. הוא תקע את הטלפון שלו בפנים שלה והעיניים שלה התרחבו כשהיא הסתכלה על התמונה. "עצם זה שהייתי בבית שלו לא אומר שקרה משהו," היא אמרה כשהיא הסתכלה עליו. "למה היית בבית שלו?" הוא שאל אותה כשהוא התיישב שוב והסתכל עליה. "שמו לי משהו במשקה במסיבה של ג'וש וחזרתי הביתה עם כריסטינה ורב לקח אותי הביתה בבוקר שאחרי," היא אמרה. הם כבר לא צעקו אבל עדיין יכולתי לשמוע כל מילה. "תתרחקי מרב, הוא מוזר," ג'יי די שרק לה ושיחרר את הזרוע שלה. רק עכשיו שמתי לב שהוא אחז בה והיא שפשפה את המקום שבו הוא החזיק בה. היא קמה מהשולחן ויצאה מהקפיטריה אבל תפסתי את העיניים שלה לשנייה וידעתי שאם אני אעקוב אחריה עכשיו אז כל הגיהנום ישתחרר. סימנתי לג'קס עם העיניים שלי והוא דחף את פרסטון כשכולנו קמנו ויצאנו מהקפיטריה. הרגשתי שג'יי די מסתכל עלינו כשיצאנו ופניתי לשירותי הבנות. עמדנו מחוץ לשירותים ונשענו על הקיר כשהדלת נפתחה וריילי יצאה. היא הניעה את הראש כשהיא ראתה אותי. "אל תדבר איתי," היא אמרה כשהיא עברה על פני. "אנחנו צריכים לדבר," אמרתי לה. "אנחנו לא יכולים, ג'יי די כבר חושד בגרוע מכל," היא אמרה ועברה על פני. "יותר גרוע מהאמת?" אמרתי בקול רם והיא הפסיקה ללכת לשנייה לפני שהיא המשיכה. "טוב, ברצינות לוקאס, מה לעזאזל קורה איתכם?" ג'קס שאל אותי. "לא כאן," אמרתי לו כשיצאנו החוצה לכיוון החצר. "תשפוך," ג'קס אמר כשישבנו בשולחן בחוץ. "ביום שישי בלילה כמעט שכבתי עם ריילי כשטסה פרצה לחדר שלי והשתגעה, איימה לחשוף את ריילי לג'יי די," אמרתי. "אבל לא עשית את זה?" פרסטון שאל. "לא, לא ביום שישי בלילה," אמרתי. "אוי אלוהים, מתי שכבת איתה?" ג'קס שאל. "בפעם הראשונה או בפעם השנייה?" שאלתי ורב הסתכל עלי. "שכבת איתה יותר מפעם אחת!" ג'קס אמר בקול רם. "תנמיך את הטון טיפש," אמרתי לו, "הפעם הראשונה הייתה לפני שנה והפעם השנייה הייתה בשבת בבוקר." "אז בגלל זה היא בכתה," פרסטון אמר כמעט לעצמו ורב הניע את הראש. "אז מה הבעיה?" ג'קס שאל אותי. "אני אוהב אותה והיא שונאת אותי," אמרתי. "טוב, ברור שיש לכם משהו כשאתם שוכבים אחד עם השני כל הזמן," ג'קס אמר. "זה היה פעמיים ולא זכרתי את הפעם הראשונה, סוג של אמרתי לה משהו אחר כך ועכשיו היא שונאת אותי ואני לא מאשים אותה," אמרתי. "אז תתקן את זה," פרסטון אמר. "או פשוט תן לה להמשיך בחייה, היא מהרובע התחתון ואנחנו מהרובע העליון, היא החברה של ג'יי די לכל דבר ועניין," ג'קס אמר. "אני לא יכול לעשות הרבה יותר, אמרתי לה שאנחנו צריכים לדבר, הכדור עכשיו במגרש שלה," אמרתי כשהצלצול צלצל וחזרנו לתוך בית הספר. ריילי לא באה לבית הספר במשך שאר השבוע וג'יי די המשיך לתת לנו מבטים מלוכלכים. משהו אמר לי שריילי לא בסדר אבל לא ידעתי איפה היא גרה, למרות שלא יהיה קשה לגלות וגם לא היה לי את המספר שלה. תפסתי את החברה שלה שרון אחר הצהריים אחד אחרי הלימודים כשקרסון וג'יי די צפו בי. לא הייתה לי ברירה אחרת. פרסטון חסם את הראייה שלהם מצד אחד וג'קס מהצד השני כשעמדתי מולה והגב של רב נגע בגב שלי כשהוא צפה בעורף שלנו. "אני צריך את המספר של ריילי," אמרתי לה. "למה?" היא שאלה אותי. "אני רק צריך לדבר איתה, למה היא לא בבית הספר?" שאלתי אותה. "היא תהרוג אותי אם אני אגיד לך, אבל אני אתן לך את המספר שלה," היא אמרה ומסרתי לה את הטלפון שלי. היא הקלידה את המספר של ריילי והחזירה לי את הטלפון. "תודה," אמרתי לה. "אני יכולה ללכת עכשיו?" היא שאלה אותי. "לא, למה היא לא בבית הספר?" שאלתי אותה. "בבקשה, אני ממש לא יכולה להגיד לך," היא אמרה בקול מתחנן. "היא בסדר לפחות?" שאלתי אותה. "היא תהיה," היא אמרה ודחפה אותי ורצה למכונית שלה. צעדנו למכונית שלי, זרקתי את המפתחות שלי לג'קס, והוא חייך כשנכנס לצד הנהג. יצאנו מחניון והחייגתי למספר של ריילי. "הלו," היא ענתה. "ריילי, אל תנתקי את הטלפון," אמרתי לה. "לוקאס?" היא שאלה אותי. "אנחנו באמת צריכים לדבר," אמרתי לה. "לא, אנחנו לא, תשכח מה שקרה, תשכח מה שאמרתי ופשוט תמשיך בחייך," היא אמרה לי. "הלוואי שזה היה כל כך קל," אמרתי לה. "בבקשה אל תסבך את זה," היא אמרה לי באנחה. "ריילי, מתי יום ההולדת שלך?" שאלתי אותה. "מה? למה?" היא שאלה אותי. "פשוט תעני לי," אמרתי. "בעוד כמה ימים," היא אמרה. "שיט," אמרתי. "למה אתה שואל אותי את זה?" היא שאלה שוב. "כי ג'יי די הוא לא החצי המקשר שלך," אמרתי לה. "הוא חייב להיות. איך אתה יכול להיות כל כך בטוח?" היא שאלה אותי. "פשוט תאמיני לי. את בסדר בכל זאת?" שאלתי אותה. "אני אהיה בסדר," היא אמרה וידעתי שהיא משקרת אבל היא ניתקה את הטלפון וכשניסיתי להתקשר אליה שוב הטלפון שלה עבר ישר לתא קולי. זה היה מתסכל כמו גיהנום. נסענו בשקט כשהנחתי את הראש שלי על החלון וג'קס האט כשהתקרבנו לבית. הוא הסתכל עלי ולא ממש רציתי לנהל את השיחה הזאת איתו וידעתי שיש לו אלף שאלות. "היא החצי המקשר שלך?" ג'קס שאל אותי. "כן," אמרתי לו. "איך לעזאזל אתה יודע את זה?" הוא שאל אותי. "כי יכולתי להרגיש את זה אחרי ששכבנו," אמרתי לו. "שיט לוקאס," הוא אמר. "אני יודע, היא רק תבין את זה ביום ההולדת שלה," אמרתי לו. "שכבתם בבית הספר?" הוא שאל אותי ועצמתי שוב את העיניים. "לא, שבת בבוקר," אמרתי. ג'קס החנה את המכונית שלי ונכנסנו לתוך הבית. כריס רצה במורד המדרגות והסתכלה עלי בעיניים פעורות, מנסה לתפוס את נשימתה. "מה?" שאלתי אותה. "השמועה אומרת שריילי בילתה את הלילה כאן עם רב," היא אמרה והראש של רב קפץ למעלה. "מה?" חנה שאלה כשהיא הסתכלה על רב והוא הניע את הראש. "זה חדשות ישנות כריס," אמרתי לה שכבר הבנתי את החלק הזה. "טוב, אני בטוחה שאתה לא יודע את החלק הבא," היא אמרה וקיפלה את זרועותיה על החזה שלה. "איזה חלק?" פרסטון שאל אותה מקשיב בתשומת לב עכשיו. "החלק שבו ג'יי די הולך לתת לה טבעת הבטחה ביום ההולדת שלה," כריס אמרה וג'קס הסתכל עלי. "זה לא אומר כלום," אמרתי לה. "זה כן אומר כשהוא מתכנן לסמן אותה כחצי המקשר שלו," היא אמרה וקפאתי לכמה שניות. "הוא לא יכול לסמן אותה," אמרתי. "למה לא? הם יוצאים כבר כמעט שנה, הם בטח יהיו ממילא חצי מקשרים," היא אמרה. "הם לא," ג'קס אמר והסתכל עלי. "מה אתם מסתירים?" היא שאלה ורב חייך פתאום. "כלום," אמרתי כשהיא טפחה ברגלה על רצפת השיש. "אז אתם כנראה לא תרצו לדעת שהוא מתכנן לעשות את זה מיד אחרי הלימודים," היא אמרה כשהיא הסתכלה ישירות עלי. "שיט," אמרתי.