נכנסנו דרך דלת צדדית למה שנראה כמו מבואה סגורה. שני גברים שמרו על דלת העץ והם הורידו את ראשיהם כשהזקנים עברו. הם הנהנו לעברי בקיצור והורידו את ראשיהם לעבר ג'סי. "אתה יכול להוריד עכשיו את הז'קט והחולצה שלך," אמר לי הזקן ג'יימס. הורדתי את הז'קט והחולצה שלי וג'סי לקח אותם ותלה אותם על גב כיסא. הם הצביעו על כיסא אחר שאשב עליו וישבתי לאט, סופג את סביבתי. הקירות היו משובצים זהב עם גילופים מורכבים וכל מיני החיות היו מיוצגות על הקירות. המקום הזה היה עשיר בהיסטוריה ובמורשת שלנו ואני בטוח שכל מה שרצית לדעת עלינו אפשר למצוא כאן. הוא גם יהיה שמור בכבדות בכל עת כדי לשמור על הסודות שלנו מפני זרים. "לוקאס גריי, האם אתה הבן הבכור של ג'ף גריי, סיר מאוחר של מאורת גריי?" שאל אותי הזקן פיטר. "כן, זקן," אישרתי כשקמתי. "האם אתה נשבע להתייחס לחיה שלך בכבוד ובכבוד הראויים לה?" שאל הזקן ג'יימס. "כן, זקן." "האם אתה נשבע לשלוט בלב צודק, באגרוף מהיר ולקבל כל החלטה מתוך מחשבה על שגשוג המאורה שלך?" שאל הזקן גארת'. "כן, זקן." "האם אתה נשבע להגן על החצי המקשר שהגורל נותן לך ולא לדחות את זה שתואם לך?" שאל אותי הזקן פיטר. "כן, זקן." "האם אתה נשבע להיות אב לאנשיך, לוחם ללוחמים שלך ומנהיג שאפשר לסמוך עליו?" שאל הזקן ג'יימס. "כן, זקן." "לבסוף, האם אתה נשבע לשמור את סודות בני מיננו מאלה שרוצים ברעתנו ולהשמיד את אויבינו, בין אם הם על טבעיים או אנושיים?" שאל הזקן גארת'. "כן, זקן." "לוקאס גריי, הפקד את דמך לכוס," אמר הזקן פיטר. לקחתי את הסכין מהשולחן שלידי וחתכתי את פרק כף היד שלי. צפיתי כשדמי טפטף לכוס הזהב. החזקתי את פרק כף היד שלי שם עד שהוא התחיל להחלים וכשליש מהכוס התמלא. הזקנים הנהנו באישור וכל אחד מהם פתח בקבוקון וערבב את התכולה עם דמי. "שתה ופתח את דעתך לכל האפשרויות," אמר הזקן ג'יימס. לקחתי את הכוס ושתיתי את הדם שלי. זה היה טעים קצת מר ואז מתוק. הכוס נלקחה מידי כשמשהו התעורר בתוכי. דעתי הרגישה מעורפלת והרגשתי שיכור או מסומם או משהו בין שניהם. "כנס לאש ופגוש את החיה שלך," אמר הזקן גארת', אבל קולו נשמע רחוק ולרגע חשבתי ששמעתי אותו אומר אש. צעדתי קדימה והרגשתי את חום הלהבות עוטף אותי. זה היה חמים ומנחם אבל זה לא שרף אותי. זה נראה כמו פורטל מסוג כלשהו והצד השני היה מערה עצומה ויכולתי לשמוע את צליל הטפטוף של מים. זה הריח כמעט מעופש בפנים, כאילו האוויר היה לכוד שם זמן מה. צלילים הדהדו ושמעתי שאגה חזקה אבל לא הרגשתי פחד. החושים שלי חזרו אלי עכשיו והכניסה הלוהטת הייתה מאחורי. המשכתי ללכת קדימה, חוט בלתי נראה מושך אותי למשהו. יכולתי לשמוע תנועה ומשמאלי כמה סלעים נפלו ממדף תלוי כשמשהו נע עליו. העור שלי דגדג והסקרנות שלי התעוררה. "לוקאס," אמר קול שקרא לי קדימה. "איפה אתה?" שאלתי את הקול. "עקוב אחר האינסטינקטים שלך ואל תסתכל אחורה," אמר הקול שוב. "לוקאס," שמעתי את קולו של אבי. "אבא?" קראתי והפסקתי ללכת. "אתה לא מוכן, בני," הוא אמר לי והבטתי סביבי בתימהון. "אני מוכן!" צעקתי עליו. "אתה לא, לוקאס. תסתכל על עצמך," אמר קולו. "אתה לא אבא שלי," אמרתי וצעדתי קדימה כשהדמות שלו נמסה מולי. "לוקאס," הקול השני קרא שוב. "אני בא חיה," אמרתי ושמעתי צחקוק. "תזדרז חצוי, אין לי את כל היום," הוא אמר לי. מיהרתי במורד המערה שהשתפעה כל כך שהייתי צריך לזחול על הידיים והברכיים לפני שהיא נפתחה לחדר מפואר. ראיתי כס מלכות בהמשך ואז את הדמות המעורפלת של החיה האורבת שם. הסתכלתי עליו והרגשתי גאווה כשאבי יצא שוב מהצללים. צעדתי אחורה ותהיתי כמה אשליות הטקס הזה יזרוק עלי. "יש לך חיה מפוארת שמחכה לך לוקאס," אמר אבי. "זה אמיתי?" שאלתי. "אמיתי כמו שאתה רוצה שזה יהיה. אני כל כך גאה בך בני," הוא אמר והרגשתי שהרגשות שלי משתלטים שוב. "אני מתגעגע אליך אבא," אמרתי לו. "אני מתגעגע אליך גם. שמור על האחיות שלך. אני אוהב את כולכם," הוא אמר לפני שנעלם שוב. "מתישהו היום חצוי," אמרה החיה והבטתי שוב לעבר כס המלכות. הוא ארב בצללים מאחוריו. "בוא חיה והתמזג עם נשמתי, מהיום והלאה אני טוען אותך כשלי ויחד נהפוך לסיר של מאורת גריי," אמרתי בקול רם אליו. "כמצוותך," הוא אמר וראיתי אותו כשהוא יצא מהצללים. עמדתי שם בהשתאות וצפיתי בו כשהוא הסתער עלי והתמזג על גופי, תחושת צריבה שגרמה לי לצעוק כשהקעקוע של החיה שלי נוצר על עורי, צורב את עצמו לתוכי כשהוא הפך לאחד איתי. "שמי באזואיט," הוא אמר במוחי ופקחתי את עיני. "תודה באז," אמרתי והוא הוריד את ראשו לעברי. הרגשתי חזק יותר, חזק יותר, גדול יותר, החושים שלי היו חדים יותר והרגשתי כמעט בלתי מנוצח כשחזרתי למערה. הסתכלתי על היציאה הבוערת וחייכתי כשבאז דחף אותי קדימה לתבוע את מה שלנו. חציתי את האש בחזרה לחדר שבו חיכו לי ג'סי והזקנים. ג'סי השתנק כשראה אותי מופיע ושלושת עיני הזקנים היו פעורות כשספגו אותי. החיה שלי הייתה מפוארת ויכולתי להרגיש אותו בתוכי. "אני הדרקון," אמרתי כשכולם הורידו את ראשיהם לעברי. "השם שלו?" שאל אותי הזקן ג'יימס כשפתח את הספר לשושלת המשפחה שלי. "באזואיט," אמרתי לו. "עכשיו תוכר כסיר של מאורת גריי ביום הולדתך השמונה עשרה," אמר הזקן פיטר. "תודה," אמרתי כשחזרתי ללבוש את החולצה והז'קט שלי. "מזל טוב צעיר," אמר הזקן ג'יימס ולחצתי את ידיהם שוב. ג'סי ואני עזבנו את הבניין לבד והייתה לו זרוע סביב כתפי. אותם שני גברים פתחו את הדלת למבואה בדיוק כשהגענו אליה ואוויר הלילה הרגיש צונן על פני החמות. הרגשתי כמעט חום וג'סי פתח לי את דלת המכונית. "זה נורמלי?" שאלתי אותו. "החום? כן, אתה תתעלף בעוד כמה דקות כשהחיה שלך תשלים את המעבר," אמר ג'סי כשעיני נעצמו וחושך הקיף אותי. לא זכרתי את הנסיעה חזרה לאורורה או איך ג'סי הכניס אותי לבית כי התעוררתי למחרת בבוקר במיטה שלי כשחנה קפצה עלי ואמרה לי שאני הולך לאחר לבית הספר. הלילה הקודם הרגיש כמו חלום וראשי דפק כאילו היה לי הנגאובר. "בוקר טוב חצוי," אמר באז ועיני התרחבו. "אתה אמיתי," לחשתי, בעיקר לעצמי. "כמובן שאני אמיתי, לוקאס. אני ממש כאן, טיפש," אמרה חנה כשפניה קודרות אלי וקפצה מהמיטה. "סגור את הדלת שלי!" צעקתי ושמעתי את הדלת נטרקת. התקלחתי והתלבשתי ונאנחתי כשהבנתי שאצטרך לתפוס ארוחת בוקר לקחת. ירדתי למטה והבחורים חיכו לי ליד המדרגות. "איך אתה מרגיש?" שאל אותי ג'קס. "אני בסדר," אמרתי ורב בחן אותי בספקנות. "היינו צריכים לסחוב אותך למיטה, היית מת לעולם הזה," אמר פרסטון וחייכתי. "כנראה שזה המעבר שצריך להשלים," אמרתי. "אז בוא תראה לנו מה קיבלת," אמרה כריס כשהצטרפה אלינו. "אל תיבהלו," אמרתי כשכולם צפו בי. "למה שנבהל? אלא אם כן קיבלת דרקון אדום," אמר ג'קס וצחקתי. הורדתי את החולצה והפניתי את גבי אליהם. ראשו של באז נח על כתפי הימנית כשהכנף השמאלית שלו עטפה מעל כתפי לתוך צווארי. הכנף השנייה שלו ירדה נמוך יותר וליטפה את צלעותי בצד ימין. גופו כיסה כמעט את כל גבי כשרגלו השמאלית נחה על פני הכליה שלי. זנבו התפתל לצד ימין, לרוחב הבטן שלי וקצהו הוסתר מתחת לג'ינס שלי כשהוא נח ליד עצם הירך שלי. "אוי שיט!" אמר פרסטון כשהוא תפס את כתפי והסתכל לתוך עיני. "הדרקון שלך אפור," אמר ג'קס כשהוא נראה מבולבל. "מה לעזאזל זה אומר?" שאלה כריס. "אין לי מושג אבל לזקנים היו עיניים פעורות כשעליתי," אמרתי להם. "נצטרך לשאול את אבא שלי אחר כך," אמר ג'קס. "יפה," אמר רב ופתאום הבנתי שכולם לבושים בפיג'מות. "חנה!" צעקתי כשכולם הסתכלו עלי עם התיק שלי תלוי על כתף אחת. "חשבת שיש לנו בית ספר היום?" שאל פרסטון כשכולם התחילו לצחוק עלי. "זה היה הרעיון של רב!" צעקה חנה כשעלתה במדרגות ורב השמיע קול נהמה בגרון שלו והתחיל לרדוף אחריה. "אני מניח שתרצה ארוחת בוקר עכשיו," אמרה מרתה כשנכנסה לסלון.