עכשיו כבר שבוע שאני בבית, ואבלות' מתגרד לעשות משהו יותר מסתם להתאמן כמה שעות כל יום. לוקאס יצא מהעיר בענייני עסקים עם ג'ספר, וצ'ייס או באוניברסיטה או עם מליסה, מה שהשאיר אותי די לבד. הייתי בדרך למטה כששמעתי את הדפיקה בדלת הכניסה. בערפול חושים פתחתי אותה, כי גם ככה הייתי בדרך החוצה. הייתי צריך פשוט לצאת ולעשות משהו, כל דבר. "בוקר טוב, זקנים," אמרתי, מוריד קלות את הראש. "בוקר, ריידר; אבא שלך זמין?"