רין היא נשענה על הקיר בגרם המדרגות והסתכלה עליו מעלה. הוא היה גבוה באופן בלתי אפשרי, מטר תשעים ושלו, חשבה בהיסח דעת, כשנעצה בו מבט. כשחשבה על המילים שאמר, הוא לא רצה שהגירושים שלהם יהיו נחלת הכלל. היא תהתה בהיסח דעת איך הוא חשב שהוא הולך לשמור על זה בסוד ולא להכריז על כך בכלל? היא לא הצליחה להבין את ההיגיון שלו בדיוק באותו רגע. וויל הגיש את הניירות האלה היום, כדי שההליכים יתחילו. זה גם עמד לצאת לאור כשהיא תפסיק להיות על זרועו, ותשתתף באירועים שהוא תכנן לששת השבועות הבאים. היו שלושה שהיא הייתה אמורה להשתתף איתו, שהיו מסומנים ביומן שלה. אבל הוא גם היה פשוט מתקשר אליה משום מקום ואומר לה שהוא צריך שהיא תלך איתו לארוחת ערב עם לקוח, מישהו שהיא הייתה מצוידת יותר טוב להתמודד איתו בגלל כישורי התכנות שלה. היא יכלה לדבר את השפה, כביכול. הוא יצטרך למצוא מישהו אחר שימלא את התפקיד הזה. או אולי הוא כבר מצא. היא לא ידעה. "באתי רק בגלל שכבר קיבלנו את ההזמנה לפני חודשים, אישרנו את ההשתתפות של שנינו. אם לא הייתי מופיעה, איך זה היה נראה? אני מניחה שצריך פשוט לשמוח שלא הבאת איתך מישהי אחרת, ותביך אותי בכך שתהיה אישה אחרת על זרועך," היא הצהירה בכתף מושכת. הוא קימט את מצחו והסתכל עליה מלמעלה. "את באמת חושבת שהייתי עושה את זה?" האם היא חשבה? כן, היא נזכרה במילים שלו לוויל באותו יום. הוא יתגרש כשהוא ימצא את גברת רייט, אז לפי ההיקש הזה, המילים שלו בימים האחרונים, על כך שלא יהיה תינוק, ועכשיו גירושים, הוא כנראה עשה את זה. "זה עתיד לקרות." היא משכה בכתפיה פעם נוספת, "תחסוך לעצמך את הטרחה של המבוכה הזאת שתקרה שוב קלווין, ותשלח לי מייל מחר, של האירועים שאתה לא רוצה שאשתתף בהם בששת השבועות הבאים. אז אני לא אהיה שם כשאתה לא מצפה לזה, ואנחנו לא צריכים לשחק שוב את המשחק הזה מול החברים או המכרים העסקיים שלך." היא ראתה את הלסת שלו נסגרת וחייכה קצת. הוא לא חשב על אלה כשהוא עשה את זה. הוא כנראה היה צריך להסתכל על היומן שלו ולתזמן את הגירושים שלהם בהתאם, לתקופה שבה לא היו לו אירועים להשתתף בהם, או אירועים שהוא עדיין לא הגיב עליהם, כך שהוא יוכל לסרב להשתתף, או לציין שרק הוא משתתף, ובכך לבטל את הצורך שלו להיראות איתה על זרועו. "זה קצת יותר קשה ממה שחשבת, לא ככה, לקבל את הגירושים המהירים והשקטים האלה שאתה רוצה." היא הנהנה כשנשאר בשקט, "אני לא הולכת להטריד אותך, או להקשות עליך, קלווין. אני פשוט מציינת את העובדות. יש, ממה שאני זוכרת, שלושה אירועים בששת השבועות הבאים שאני אמורה להשתתף איתך, אחד נשף צדקה שמציג תחרות ריקודים. אני מציעה שתעשה הסדרים אחרים." היא פסעה סביבו. "אני כבר לא שלך." "את עדיין שלי, רין." הוא משך אותה בפתאומיות כדי שתפנה אליו. עיניו הירוקות-אגוז היו נעולות על שלה, והיא צפתה בהן מתחילות להיות ירוקות יותר מחומות כשבהתה בו מלמטה, כשהוא הצמיד אותה לקיר, "הגירושים לא מסתיימים במשך שישה שבועות, ואפילו אז." כל גופו היה צמוד לשלה, פיו על אוזנה "את עדיין תהיי שלי, רין." קולו הפך פתאום לצרוד, ועמוק וחשוך כמו שהעיניים שלו היו, התחיל להראות סימנים של תשוקה. היא ידעה איך זה נראה, איך זה נשמע. פיו היה על צווארה רגע לאחר מכן מנשק אותה עמוק, ממש מתחת לאוזנה. המקום האחד שהוא ידע שמדליק אותה במהירות, אפשר להשתמש בו כדי לפתות אותה תוך דקות ספורות, והיא נאנחה וניסתה להדוף אותו. הוא היה הרבה יותר גדול וחזק ממנה. ידו הייתה מתחת לשמלתה, ולפני שהיא ידעה את זה, הוא משך את התחתונים שלה הצידה ונגע בה באינטימיות. "תפסיק." היא נאנחה, אם כי אפילו לה, זה נשמע חלש מאוד וכאילו היא לא מתכוונת לזה. הוא מעולם לא היה פזיז עד כדי כך שהוא יגע בה ככה בפומבי. אם מישהו היה רואה אותם, זה היה גורם לסצנה. היא הרגישה את אצבעותיו דוחפות לתוכה רגע לאחר מכן ונאנחה, "אנחנו בגרם המדרגות." מנסה לנקות את הראש שלו ולגרום לו לחזור לשפיותו, היא ידעה שלא הרבה יכול להסיח את דעתו כשהוא רוצה אותה, כשהוא נהיה כל כך נזקק ותובעני, בניסיון להשיג את מה שהוא רוצה. "לא אכפת לי לעזאזל." הוא חרק, ועיניו פגשו את שלה, והן היו כולן ירוקות ומלאות רעב ותשוקה עכשיו. "באמת לא אכפת לי לעזאזל ברגע הזה, אני רוצה אותך. תגמרי בשבילי רין." הוא דרש ממנה ופיו היה על צווארה פעם נוספת, גורר נשיקות לוהטות על פניו. כשהוא שאב את אצבעותיו פנימה והחוצה ממנה עד שהיא נאנחה וזזה איתו, היא שנאה את עצמה על כך שהיא מאפשרת לו לעשות את זה. אבל היא גם רצתה את זה. האיש הצליח ליצור בה צורך תאוותני במשך שנים עכשיו, והוא עוזב אותה, מתגרש ממנה, והיא פשוט רצתה רגע אחרון איתו, פרידה, שלום נכון "קלווין?" נפלט מפיה, שמו מלא בתשוקה ובצורך שלה שהוא ייתן לה את מה שהיא באמת רצתה; את כולו, כשהיא התקרבה לגמור. הוא נשך בחוזקה את צווארה, ואז היא הסתובבה, והוא משך את התחתונים שלה. השמלה שלה הורמה, והוא בעט ברגליה והפריד ביניהן ולקח אותה בדחיפה אחת קשה, אנחה יצאה ממנו, והיא צעקה כשלקח אותה. הייתה לו אגרוף מלא בשיערה וראשה נמשך לאחור לכתפו, כשלקח אותה בדחיפות קשות ויציבות. ידיה היו מאחור אוחזות בירכיו, מושכות אותו כשהיא עצמה דחפה כדי להתאים לצרכיו. היא עמדה לגמור במהירות. היא לא יכלה לעצור את האורגזמה שהתגלגלה בגופה. היא יכלה להרגיש אותה מתחילה לרפרף בתוך שלה, מסביב לו, והוא נאנח מהתחושה הזו. ואז הוא נעלם ממנה, והיא נאנחה על האובדן הפתאומי שלו, רק כדי להימשך בחוזקה ולהרים ולהצמיד לקיר. נהמה מתוסכלת יצאה ממנו כשמצא את השמלה שלה מפריעה, והוא משך אותה למעלה ולבסוף לקח אותה פעם נוספת, כשהיא כרכה את רגליה סביבו. נצמדה אליו כשהוא אחז בישבנה ולקח אותה פעם נוספת פיו על צווארה. ידיה היו בשיערו, והיא נאנחה וגנחה בהנאה, ואז צעקה פעם נוספת. כשהיא גמרה שוב, כל גופו נדחף בחוזקה כלפי שלה. ידיו משכו אותה למטה על הזין שלו והוא החזיק אותה חזק אליו, קבור עמוק ככל שיכל בתוכה כשהוא גמר. נשימתו הייתה קצובה כמו שלה. הוא לא הוריד אותה, פשוט עמד שם כמה זמן שהיא לא ידעה. היא הייתה הראשונה לזוז, או לנסות "תוריד אותי, בבקשה." היא לחשה למחצה ושחררה את אחיזתה בשיערו. הוא החליק מגופה ואפשר לה להחליק במורד הקיר לאט, עד שרגליה נגעו בקרקע, לפני שנסוג לאחור. היא עצמה את עיניה והשעינה את ראשה חזרה על הקיר. היא לא רצתה להסתכל עליו. היא אולי פשוט תבכה, היא חשבה כשהניחה את ידיה על חזהו והרחיקה אותו ממנה, אפילו כששמעה את הרוכסן על מכנסיו נסגר, ידו נגעה בפניה, והיא הפנתה אותה ממנו והרגישה את ידו נופלת. "פשוט לך, קלווין." היא מלמלה. "אני מצטער, נסחפתי," הוא התנצל. זו הייתה לשון המעטה, היא חשבה, אבל היא לא הייתה טובה יותר בעצמה. "אני יכולה להסתדר בדרך שלי הביתה." היא אמרה לו ולבסוף פקחה את עיניה, אם כי היא לא הסתכלה עליו. פסעה סביבו וירדה במדרגות. "את בקומה העליונה," הוא קרא לה כשהיא ירדה במדרגות ממנו.